זה פשוט עצוב..
פשוט עצוב שאני עוצרת, מסתכלת אחורה, ומשווה..רואה מה הייתי
אז..ומה נשאר ממני היום.. איך הייתי אז ואיך אני היום..
אני לא מרוצה ממה שאני רואה.. לא אז ולא היום..
אני החלטתי.. להשתנות עוד טיפה.. לשנות את הדברים שפוגעים בי..
חסרים לי עוד כמה דברים שאני רוצה לשנות בשביל שאני יצליח
לחיות עם עצמי..אני הגעתי להחלטה שאני פשוט מפסיקה לפגוע
בעצמי. ובעיקר באלה שאני אוהבת..
זה קצת קשה להיות חבר/ה שלי.. אני יודעת את זה.. אבל למה אני
פשוט לא מצליחה להצליח להחזיק חברים וחברות.? למה אני פוגעת
במעט אנשים שאני אוהבת.. שאני עוד איכשו בקשר איתם..?
למה אני לא כמו כל ילד וילדה נורמליים אחרים?!?
טוב.. יש לי את התשובות לשאלות האלה.. אבל אני מרגישה בפנים..
שאלו בסה''כ תירוצים.. ולא "תשובות".. אני רוצה למצוא תשובות
לשאלות האלה.. אבל זה בעיה. כי תוך כדי החיפוש הזה אני פוגעת
בכולם.. פשוט נמאס שהאנשים שאוהבים אותך.. שמסתובבים איתך כל
היום.. בבצפר.. ולפעמים גם באים לישון אצלך. (מדובר פה על 3-4
חברות כן..? מי שנשאר לי.)
שואלים אותך.. 3 פעמים בדק' בערך.. "מה יש לך..?"  "את ככה כבר
הרבה זמן.." "קרה לך משו ואת לא רוצה לספר נכון..?" כאילו.. לי
אישית אין בעיה עם המצברוח המחורבן הזה.. למדתי לחיות איתו..
אבל הם לא רגילות לראות אותי ככה.. וזה פוגע בחברות שלי איתם..
כי גם הם מבינות שעובר עלי משו.. ואני לא רוצה לספר אותו.. וגם
זה מבאס להסתובב עם מישי שיש לה פרצוף עם הבעה של:" את נראית
כאילו את עומדת להתאבד.. או להרוג מישו.."
ומצד שני.. לי בעצמי זה מפריע ששואלים אותי כל 5 דק' אם אני
בסדר.. או כמו שקרה שבוע שעבר.. כשהתקשרתי לחברה שלי והיא
התעקשה שאני נשמעת כאילו אני בוכה..! אני לא נשעמת כאילו אני
בוכה!
זה מעצבן אותי.. ואותם. וזה דופק לי את ה3-4 חברויות האלה..
שעוד יש לי.. וכל זה אני חייבת הודות לילדה המגעילה הזאת.!
לילדה שהרסה לי ת'חיים פשוט.. אותה ילדה שאני פשוט אהבתי אותה
יותר מאת עצמי.. יותר מאת ההורים שלי.. יותר מכל דבר אחר בעולם
אהבתי את הילדה הזאת.. והיא פשוט.. ניצלה אותי, מרחה אותי,
סינג'רה אותי.. הפכה אותי לזבל שלה.. לבובת השעשועים שלה..
ואני הייתי מספיק מטומטמת.. (וכן אני כועסת על עצמי מאוד..)
מספיק טיפשה תמימה ומפגרת כדי להאמין לכל מה שיצא מהפה
שלה..והילדה הזאת. היא פאקין בת דודה שלי!!
את זה שהיא הרסה לי תחיים גיליתי בדרך הכי זנותית בעולם.. בדרך
הכי מגעילה שקיימת.. בדרך הכי הרסנית..
זה התחיל בתיחלת שנה שעברה.. הגיעה ילדה חדשה למחזור שלנו..
ילדה מהמרכז.. מת''א.
ילדה שראיתי בפעם הראשונה בחיים שלי בשיעור אנגלית..
אותו שיעור אנגלית יזכר..כי בזכותו..החיים שלי השתנו. לטובה או
לרעה..? אין לי מושג.
באותו שיעור אנגלית. ישבתי בצד הכיתה עם חברה שגם הייתה חדשה..
רק שאותה אני חושבת שהכרתי כמה דק' לפני השיעור.. או שהיה
שיעור קודם? טוב.. לא יודעת..
בקיצור.. ישבנו שתינו.. וצחקנו.. וצחקנו.. והסתלבטנו..וצחקנו..
עד שזרקתי לאותה הילדה החדשה.. שישבה שולחן לידינו.. "היי את..
איך קוראים לך?" היא לחשה איך קוראים לה אבל לא שמעתי.. בגלל
שתוך כדי צחקנו.. אז חזרתי: "איך..?" אמרה והפעם יותר בקול...

אמרתי לה "למה את יושבת שם לבד..? בואי שבי איתנו.." וחברה שלי
זרקה "כן.. בואי.." אז היא קמה באיטיות- אדישות כזאתי.. גררה
את הכיסא שלה והתיישבה מולנו..אותו שיעור היינו אמורים לכתוב..
אני חושבת חמשיר..או סיפור..? לא יודעת. היינו צריכים לכתוב
משו..אנחנו..שהיינו בהסטריית צחוק מטורפת.. כתבנו על דרדסים,
היה משו עם צ'יפס ומה שאני בחיים לא אשכח.. את היציאה הראשונה
שלנו.. חברה שלי רצתה לכתוב שאנחנו מבטיחות לציית למורה שלנו..
אז לציית באנגלית זה: obey אז היא שואלת אותנו כזה "o.b זה לא
טמפונים בכלל?!" חחחח!!!
ומאז קראנו ליציאת שמיעה שלנו "שוק ברווזים".. שזה בכלל התחיל
ממני.. אבל אנחנו יורדים עליה על זה... כי לה זה תמיד קורה..
כן..בקיצור.. הכרתי אותה.. הפכנו לחברות.. היה מצחיק לנו ביחד
וכיף.. ואז כשבת דודה שלי ראתה שאני מתרחקת ממנה.. ואני יותר
עם חברות שלי.. ובכלל שיש לי חברות..(כי כל ח' הייתי רק איתה..
אפילו הזנחתי את חברות שלי שהיו איתי לפני.. אוף! והם כולם
אמרו לי אמרו לי שאני מתרחקת מהם!! למה לא הקשבתי למה?!) זה
עיצבן אותה.. אמרה לי שהיא מת''א וזה לא אותו דבר כמו פה
וכשהיא תכיר ילדים אחרים היא תעזוב אותי ואני ישאר לבד ולא
יהיו לי חברות כי גם היא תתעלם ממני. וכל מיני שטויות כאלה..
עכשיו.. בת דודה שלי והיא היו באותה כיתה. לאט לאט בת דודתי
הנחשה התקרבה לחברה שלי.. וגם הם נעשו חברות.. איכשו זה התפתח
והפכנו לשלישייה.. קראנו לעצמנו "1/3 יית מה קשור?!" (שלישיית
מה קשור...! ואגב.. ההמצאה של ה 1/3 הייתה שלי!!) היה ממש כיף
ביחד.. אם הייתה לי תקופה טובה בחיים שלי זאת הייתה זאתי.. היה
לנו כיף ביחד ולא הפסקנו לצחוק..השעות של הלימודים עברו לי הכי
מהר שעברו אי פעם... והיה ממש כיף..אפילו התחפשנו בפורים שעבר
לשלישיית מה קשור.. והיה מצחיק.. וזכינו מקום שני אני חושבת..
כן.. שני. ובאמת היה ממש טוב.. אבל.. לכל דבר טוב יש גם רע..
באותו פורים.. (אני יודעת שזה ישמע מטומטם ואני נשמעת כמו
המורה הזקנה שלי לספרות אבל ככ בידיוק זה היה..) חברה של בת
דודה שלי.. אבל התערבה עם בת דודה שלי על איזה אחד מהמחזור..
אחד גבוה, מכוער,יש לו אף 2 מטר מהפרצוף שלו.. מטומטם והכי
הכי.. בן זונה!
ו.. הם התערבו על אם היא (בת דודה שלי.) תוכל או לא תוכל
להתחיל איתו... וכמה זמן זה ימשך.. אז בת דודה שלי אמרה שהיא
תוכל וזה יחזיק הרבה.. (וכן.. היא מסוגלת להעמיד פנים הרבה
הרבה זמן שהיא אוהבת מישו.. יש לה את היכולת..) אז מי שהתערבה
איתה אמרה שזה יקח לה 3 שבועות. הם התערבו על בגט.
פה נכנס הקטע של שלישייתינו. כי.. באותו פורים התסובבנו
שלושתינו עם חבל שקשור אחת לשנייה.. וככה הלכנו קשורות. ובאיזה
שהוא שלב..בת דודה שלי החליטה לצאת מהחבל הזה. היא יצאה נשארנו
אני וחברה שלי.. מפה הכל התחיל להתפרק.. לאט לאט.. אבל הכל
התחיל להתפרק..בת דודה שלי יצאה עם אותו אחד.. זה לקח הרבה
יותר מ3 שבועות.. זה לקח לעד ללפני שבועים..(10 חודשים..) אחרי
פורים... נוצר מצב שבו אני וחברה שלי ביחד.. ובת דודה שלי הרבה
עם חבר שלה.. וזה לא התאים לה.. אז היא הציבה לעצמה מטרה
ברורה: להפריד בינינו ולהשמיד אותי. ואז היא התחילה לבקש חברה
שלי להבריז איתה משיעורים ושתיהיה איתם כי היא לא רוצה להיות
איתו לבד. וככה נוצר מצב שלא אני ולא חברה שלי אהבנו.. אני לא
אהבתי את זה שבת דודה שלי מרחיקה אותה ממני ושהיא כל הזמן איתה
וחברה שלי לא אהבה שהיא "הצלע השלישית" כי דוגרי זה לא נעים
להיות עם 2 אנשים שכל מה שהם עושים זה להתמזמז לך מול הפרצוף!
ואז אני וחברה שלי לא רצינו להסתובב איתם יותר.. ואז פשוט קרה
שאני וחברה שלי היינו כל הזמן ביחד.. ואז גם חברות שלי התלוננו
שאני מתרחקת מהם. ושאני כל הזמן איתה..
ואז בת דודה שלי שמה לב שהתרקחתי מחברות שלי.. מכולם. שאני
מסתובבת רק עם חברה שלי. נשארתי שאננה.. אני מודה. היא פשוט
התחילה לדבר עם חברות שלי, ללכלך עליי, "להוכיח" להם ששכחתי
מהם, שכל מה שאני רוצה ועושה זה להיות איתה והם כבר לא
מעניינים אותי ושזרקתי אותם ובלה בלה בלה..
רבנו.. רבנו גם על זה.. רבנו על הכל.. היא האשימה אותי שגנבתי
לה חברה ואני האשמתי אותה שהיא ניסתה להפריד בינינו כי היא כל
הזמן קראה לה להיות איתה ועם חבר שלה הזה.. ואז חברה שלי רבה
עם חבר של בת דודה שלי.. וכולנו רבנו עם כולנו.. אחד בשני.
אחרי זה התפתחה שנאה.. שנאה בין חברה שלי לבת דודה שלי, שנאה
בין חבר של בת דודה שלי לביני, שנאה בין חברה שלי לחבר של בת
דודה שלי.. והכי הכי.. שנאה בין בת דודה שלי לביני.. שנאה
שהובילה לריבים בין המשפחות כי לאבא שלי לא התאים שהיא מסיתה
את כל החברות שהיו לי (ואז היו לי המון חברות..) נגדי.. ולאבא
שלה לא התאים שאני מנסה לסכסך בין הבת שלו לחבר וחברה שלה ובלה
בלה..
אבא שלי ואמא של בת דודה שלי הם אחים. והם רבו. ואנחנו רבנו.
וכולם רבו.בגללה..בגללה כולם רבו. ביגללה איבדתי מלא חברות..
אני לא יכולה להגיד "מי שהלכה לא הייתה חברה מספיק טובה.." כי
זה לא היה ככה.. כולם היו חברות שלי..אבל בת דודה שלי מגעילה
ומניפולטיבית מספיק בשביל להרוס הכל.. ומאז אני נאחזת בחברה
היחידה שאוהבת אותי.. (לפחות אני חושבת ככה... גם אם זה לא
נכון אני באמת מעדיפה להמשיך לחשוב שזה כן..) אותה ילדה חדשה
שבאה מת''א.. ושכאמור הייתה אמורה לעזוב אותי. היא היחדיה שלא
עשתה את זה. עדיין. היום יום שבת. ביום שני קיבלתי שיחה ממנה..
(היא לא באה לבצפר..) היא רצתה שאני יבוא אליה בסיום הלימודים.
היא הייתה לחוצה.. היה נשמע כאילו היא "עלתה" על משו.. ניתקתי
כי היינו באמצע ניסוי או משו.. יצאתי מזווית העין של המורות
והתקשרתי לשאול מה קרה.. אמרה ששום דבר.. שהיא רוצה לדבר איתי.
אמרתי לה שאני לבד ושהיא יכולה לדבר.. היא אמרה שזה לא
לטלפון.. (פ-ה!!  התחרפנתי!! בחיים לא הפריע לנו שום דבר לדבר
עליו בטלפון. על הכל דיברנו בטלפון על הכל דיברנו באייסיקיו..
והיו לנו המון שיחות מספיק חשובות ורציניות...וז-ה לא
לטלפון!!) נכנסתי להיסטריה ושאלתי מה קרה? אם היא בסדר? אם קרה
משו?! אמרה ששום דבר.. אבל היא רוצה לדבר איתי על זה פנים אל
פנים.. ניתקתי איתה ת'שיחה והתקשרתי לאבא בהיסטריה! לשאול אותו
אם הוא יכול לאסוף אותי מאצלה בערב כי אין עלי תיק בצפר.. אמר
שהוא לא יכול..!!
התקשרתי אליה ובישרתי לה ת'בשורה "אבא אמר לא" אמרה שזה יחכה
למחר.. אבל אני לא יכולה לחכות למחר! אני עומדת למות מהתקף לב!
לא עושים לי דבר כזה! פשוט אסור לעשות לי את זה! אני לא ישרוד
עד מחר! התעקשה,התעצבנה וניתקה ת'שיחה.. רצתי לכיון המורות כי
ההסעות עמדו לעזוב. ישבתי עם חברה שלי בהסעה. שאלה מה קרה
סיפרתי לה ת'סיפור.. אמרה שזה באמת מוזר אבל אין לי ברירה אלא
לחכות ליומרוך מחר..חיכיתי. חיכיתי ליום ארוך הארור הזה..!!
סיכמנו שהיא תבריז מיום ארוך- מתמטיקה ונדבר על זה.
אבל הודיעו לה על הבוקר שהיא נשארת יום ארוך לניקיון!!!
אני לא יכלתי לשרוד עוד יום.. גרמתי למורה שלי להעיף אותי
מהשיעור שלחתי לה אסאמאס "העיפו אותי מהשיעור.. צאי." היא יצאה
והלכנו לקיוסק..ישבנו.. דיברנו.
אני לא זוכרת מה נאמר באותה שיחה..אולי כי הייתי עסוקה מידיי
בלנסות לא לבכות..אם הייתי יודעת על מה היא הייתה אמורה לדבר
איתי.. הייתי רוצה שזה באמת לא יהיה בבצפר.. מאותה שיחה היא
דיי מתעלמת ממני.. כאילו..לא רבנו.. אבל היא מסננת אותי.. לא
עונה לפלאלא עונה באייסי לא עונה במסנ'.. לא עונה.. כבר 5
ימים שלא דיברנו.. וכל פעם שאני מנסה להשיג אותה זה בלתי
אפשרי.

איבדתי אותה.