המפתח הסתובב סחור סחור "בביפנוכו" של המנעול, בחלקלקות שלא
הייתה אופיינית לדלתות הישנות שנהגו להחליף בעלי הדירות הזקנים
של רחוב הרצל בשנות ה-70'.
עם כניסתי לחדר תקפה את נחיריי ארומה חמצמצה מהולה בריח
מוכר של קיא.
שונקיהו ישב על הספה ולשבריר שנייה נראה שזיק של אור נדלק
ונכבה בעיני האזמרגד מלאות הקטרקט שלו.
"מה שלומך?!", הרמתי קולי ברחבי הדירונת האהובה שלי
(פשוט ידעתי שבגילו כבר אוזנו השמאלית אולי תגיע  ל- 24%
תפוקה)
פיהוק קטן מצידו הבהיר לי שכנראה לא יהיה לי היום פרטנר
לשיחה.
לרצפת המטבח המזוהמת שלא נוקתה כבר חודשיים נוספה תלולית קטנה
של שרידי ארוחת הצהריים המפנקת מבישוליה של הסבתא המרוקאית
שלי.
"שוב פעם?!", הסטתי מבטי בחוסר אונים לסלון, ובתגובה קיבלתי
חיוך קטנטן מצד הרודן הקטן.
"כן, וגם השתנתי על הספה הכחולה" - עלה בראשי דו השיח המוכר,
אני פשוט יודע מה הוא הולך להגיד לי ונראה לי שמערכת יחסים
מעוותת וחולנית שכזו תגרום בסופו של דבר לקרע בינינו, דבר שלא
הייתי מעלה כלל כאופציה, כי למרות כל הקשיים, אני אוהב אותו.

זכור לי שכשהיה צעיר יותר הייתי רץ איתו סביב הפארק הציבורי,
אני במסלולי והוא במסלולו.
בימי החורף חובקי הברקים והרעמים האפורים היה מסתתר לו במקלט
החשוך, ושולח לי מסרים חתוליים מתגרים דרך שתי עיניו הירוקות
הבוהקות, רק שאבוא ואחבק אותו, כי קר לו, קר שם בחוץ.
בבגרותו, כשהגיע כמעט לגיל העמידה, היה יורד מהספה הגבוהה,
שולח באיטיות רגל קדמית אחת קדימה, ואז את השנייה,
מקמר את גבו ושוב מפהק.
לאחר ההימתחות היה מהלך לו באיטיות על השטיח הפרסי ואז נעצר
באמצעו, כאילו מחכה שהשטיח יפרוש כנפיים ויעופף איתו יחד
לגיגית הכחולה עם החול.
ההידרדרות במצבו חלה כשהיה בן 14, אך כעת, בערוב ימיו, שנינו
כבר יודעים שישנה רק דרך אחת.
על מקום לידתו של שונקיהו היו גרסאות מרובות, אך את הגרסא
שהייתה מספרת  אימי, עליה השלום, הכי אהבתי.

הוא נולד בסיאם,צפון תאילנד, בן לחתול רחוב לאי שרמנטי (להלן -
לואיס)
וחתולה שברחה מרודנותם של בנות שבט ה-א.א.ג (להלן - קרולינה)

שבט ארוכות הצוואר (והגרון), שבט ארוכות האוזניים ושבט ארוכות
האף היו שלושה שבטים נפרדים שחיו בסטטוס קוו קר.
בוקר צח אחד החליטה המלכה איזבל, שצווארה הארוך היה היפה בכל
השבט לאחד את השבטים למטרות מסחריות. מייד כינסה את שתי המלכות
הנוספות ולאחר סבב דיונים סוער בממלכתה, וביקור בממלכות השכנות
נחתם ההסכם הסופי של השבטים ונקרא שמו בסיאם - התאחדות שבטי
א.א.ג .

המלך ברונו, בעלה של איזבל, החליט לפתוח את שערי שבט א.א.ג
לעולם הגדול.
עם טפטופי הטיילים הראשונים (שברובם היו ישראלים, לא עלינו)
הוחלט באסיפה הממלכתית להטיל את תפקיד המארחת על קרולינה, אימו
של שונקיהו ,ולקבל את פני הבאים.
קרולינה הייתה מחייבת  להסתובב עם נוצות טווס בר שהיו מוצמדות
לזנבה ופעמון זהב קטנטן
שהיה מנצנץ על צווארה, בנוסף היה עליה לברך את המבקרים
הראשונים במיאו קולני.

יום אחד קצה נפשה בעבודות שירות אילו, השתחררה מהפעמון אספה את
דרכונה, והיגרה ללאוס.
כשהגיעה, לאחר תלאות מרובות לבירה, וויאנטיאן, נפקחו עיניה.
חתולי רחוב שמנים היו מתנמנמים בעצלנות תחת גלגלי המרצדסים,
ומידי פעם היו ממצמצים במהירות, כמסלקים את קרני השמש
הטורדניות מעיניהם.
לואיס היה מחתולי הרחוב, שניתן לתאר במושגים של היום
כחתול מטרוסקסואל.
"הוא היה יודע להתלהב", הייתה מתענגת קרולינה בהיזכרה בו


ב-23/2, יום החתולה הבינלאומי היו יוצאות לרחוב כל החתולות
הצפוניות, עם פעמוני הזהב וסודריהן הצמודים,
היו מהדסות בגאווה עד הפארק המרכזי.
מבט אחד מצידו של לואיס התותח היה מייחם כל אחת במקום.
בשנים אילו תרם לואיס רבות להשבחת הגזע הלאי באזור הבירה.
בתור חתולה ידעה קרולינה כי החול בשעון החול הפנימי שלה עומד
לאזול, אולם בתור מהגרת שכזו היה לה יתרון יחסי על
הפרובינציאליות, למרות שחלקן אף עלו עליה ביופיין.
היא חצתה את הפארק באיטיות והתמקמה לה על הספסל הירוק
הצופה למזרקה.
לימים מיוחדים שכאלו היה לואיס בצפייה, "היום, חשב בליבו, אני
מוצא אהבת אמת."
הוא הסתובב לו בגאווה בפארק, בוחן את הסחורה, מבטי החתולות
המיוחמות כבר לא הצליחו לרגש אותו, הוא חיפש את האחת.
עיניה הכחולות שקלטו את הילוכו הטווסי החלו לפעול שעות נוספות,

היא הטילה בו קסמיה.

לואיס טס למרום מלווה באנרגיות הרכות של יופייה,
התענג על פרוותה הרכה,
הסניף את הפרעושים שמאחורי אוזנייה...
ובבוקר אהבים שכזה נטמן הזרע.

"Suny Was Born On One Sunny Day", לחש לה יום אחד על ערש
דוויי, לאחר שנים שכבר חזרו למולדתה, והיא הנהנה, חייכה,
מתענגת על זיכרונות העבר ונפחה נשמתה.

עם הגיעו לארץ במישלוחה מיוחדת קיבל בתעודת הזהות את השם המצחי
(cool) והיהודי שונקיהו.

לקחתי אותו כשהיה בן שנה וחודשיים מבית הכלא המחוזי של העובדים
הזרים בישראל, אליו הגעתי  בעזרתה האדיבה של נועה, הפקידה הכי
תותחית ב"Cocodam",סוכנות כוח-האדם לעובדים זרים שבנווה
שאנן(ושוב תודה לנועה...).

למרות כל התקופות היפות שעברנו יחדיו, למרות כל הקשיים,
נראה לי שכבר הגענו לסוף הדרך
"The End of the Road, As You Know it It's"
פיזמתי לעצמי תוך שאני מחניק דמעות במעלה גרוני.
זהו,
די,
נמאס לי,
נמאס לי כבר מהחתול המסריח הזה שמשתין לי כל הזמן על הספות,
מקיא לי על הרצפה,
שורט את הבנות שאני מביא הייתה,
משיר לי שערות בכל מקום,
מיילל בלילה ולא נותן לישון,
שימות כבר,
שימות,
החתול המסריח הזה
שאני כ"כ אוהב.

שונקיהו הנביא חזה את מותו.

בפעם הראשונה בחיי ראיתי אמה שהתחלפה מייד באהבה והבנה.

שתי בהונות אצבעותיי חדרו אל צווארו הדקיק וקליק קטן של
סחוס שנשבר מייד גאל אותו מייסוריו.

18/2/06
תנצב"ה.
בתול בן 18.