אין לי כח להתמודד עם כל הבעיות
בתוך תוכי נמצאת לה האמת.
יותר מידי מסקנות ותהיות,
חושב על זה והזיכרון כבר מת.
יום וליל משתגע מזה וחושב שהגיעה העת
לצאת, להשתחרר, לשבור את כל המחסומים והחומות.
לשתוק, להתנזר, להסתכל שוב בעיניים אדומות מדמעות
לא יכול יותר להיות כזה.
אז אולי במקום לשתוק נצא מהשבילים
לא לחשוב יותר מדי לפני שמתחילים.
יום יבוא וזה יהיה יותר מסתם מילים,
אולי זה גם יהיה כביצוע מעשים.
ואז נצחק על האתמול, על שהיינו טיפשים,
רואים את הכל וכ"כ רוצים
לצאת, להשתחרר, לשבור את כל המחסומים והחומות.
לשתוק, להתנזר, להסתכל שוב בעיניים אדומות מדמעות
לא יכול יותר להיות כזה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.