אני פותחת את השרוכים של הנעליים שלי, אלה נעליים ענקיות כאלה,
וואנס מגושמות, ככה שלהוריד אותן זה ממש לא עניין, וזה נגמר
צ'יק צ'ק.

ובכל זאת, אני מספיקה להיזכר ביום שבו יצאנו ביחד, אני ואתה,
לקנות את הנעליים. כשצחקנו שעות מול המדפים, כשהמוכרות סביבנו
גלגלו עיניים למראה הידיים השלובות שלנו, כשניסינו לתמרן בין
מגע לבין מדידת נעליים.

הנעליים נמצאות בצד במהירות מסחררת, ולאחר שהורדתי את הגרביים
אני מתפנה לפתיחת הכפתורים שלל החולצה הסגולה שלי, והמחשבה שלי
נודדת אל עבר היום הראשון שבו התנשקנו, כשליווית אותי הביתה
אחרי יומיים של גיחה מחנאית עם הכיתה, והודעת לי נחרצות שאתה
מסריח בצורה נואשת, ושאתה עדיין רוצה לחבק אותי. אני זוכרת
שצחקקתי ולא יכולתי שלא להפסיק בהפתעה, כשהשפתיים הלחות שלך
נצמדו לשלי.

הורדתי את החולצה והתרכזתי בגופייה שהצלחתי להפשיט בלי שום
קושי, ובעודי ועמדת מולך בחזייה בלבד, אני נזכרת בלילה הראשון
שבילינו את כולו שנינו ביחד, לבד, כשלא עשינו כלום מלבד צפייה
בסרטים מצחיקים, ודיברנו שעות על גבי שעות, על גבי שעות.

האצבעות שלי הסתבכו בכפתורי הג'ינס המרופט שלבשתי, ועיניי היו
עדיין ממוקדות בשלך. אתה קורץ לי, ואני רואה שגם אתה נזכר
בלילה הראשון שבילינו יחד לבד, אבל בלי לדבר. כשנגעת בי בצורה
כ"כ לא אופיינית לך, אתה, הגדול והחזק, היחיד שעדיין עומד
כשאני בוכה, ליטפת אותי ברוך.

אני צועדת קדימה, קצת, כדי להשאיר את הג'ינס מאחור ושולחת את
הידיים שלי אל מאחורי הגב שלי לפתוח את החזייה שלי, בדיוק כמו
שאתה עושה בד"כ, באצבעות רועדות.

אתה ניגש אליי עכשיו, ומתכופף למטה כדי להוריד את התחתונים
הבתוליות שלי בעצמך, כשאתה רואה שאני עומדת לבכות מהמעמד, ואני
לא יכולה שלא להיזכר ביום שבו התכופפת אליי ככה ושאלת אם אני
רוצה לבלות איתך את שארית חיי.

סיימת עם זה.

והנה אני כאן,

עומדת לפנייך,

עירומה.