[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רחלי אברמוביץ'
/
מכתב אהבה

לך, אהוב של אותם הימים...

תמיד ידעת שאני מסתכלת, חייכת אליי מעבר לשולחן הפלסטיק של
חנות הגלידות.
זה עוד כשהיינו ממש קטנים.
כשכבר הגענו לכיתה א' והסתבר לנו שאנחנו באותה כיתה, ראיתי איך
אתה מסמיק, איך אתה מסתיר את החיוך שנפרש על פניך, ואני ניסיתי
להסתיר את חיוכי שלי.
כשהיינו בכיתה ו' ורשמנו איזה אנשים היינו רוצים שיהיו איתנו
בכיתות של חטיבת הביניים, ראיתי איך אתה חורט את שמי נואשות
בין שמות שני חבריך הטובים, רון ואדיר.
עד אז אפילו פעם אחת לא החלפנו מילה, רק מבטים.
בכיתה ח' בשיעור ריקוד היינו חייבים לרקוד עם בן זוג מהמין
השני, המורה שילה בחרה בך להיות בן-זוגי. שנינו נבהלנו עד קוצר
נשימה, אבל כשידיי נכרכו בידיך, השיר שזרם ברקע גרם לנו לזרום
עם המוזיקה ולא הרגשנו אף שהשיעור נגמר. שאר הילדים גיחכו להם
בשקט אך לנו לא היה אכפת.
מאז קצת דיברנו פה ושם...
ואז בכיתה י''א סוף סוף הזמנת אותי לצאת איתך הרגשתי שזה היה
היום המאושר בחיי!
ואז זה התבטל כי ירד גשם והיו ברקים ואני רק הסתכלתי החוצה,
שנאתי את הגשם בפעם הראשונה בחיי.
אבל זה בסך הכול נדחה לשבוע שלאחר מכן, וזה אכן הייתה הפגישה
הראשונה שלנו...
היא התחילה בהיפגשות בחנות הגלידה הישנה עם השולחן הישן
מפלסטיק.
זאת באמת הייתה התחלה! היינו הולכים מתחת לעץ השיטה הקשיש
ומדברים שעות על גבי שעות, לפעמים התנשקנו בין לבין.
זוגיות מאושרת בת שנתיים.
למה שנתיים?
כי כמובן שהיינו צריכים ללכת לצבא אחרי זה!
שלוש שנים שבהן די ניתקנו קשר. אפילו היו לי שני חברים בשנתיים
האלה, אבל זה לא השתווה אפילו במעט למה שהיה איתך. אחרי הצבא
למדתי במכללה בצפון, ואחרי המכללה התחלתי לעבוד כאחות.
יום אחד קרה מאורע גדול; היו בו הרבה נפגעים, ואני הוזעקתי
למקום... ובין הפצועים ראיתי אותך.
למזלי לא היית פצוע קשה כל כך. אני טיפלתי בך, וכך התחלנו שוב
לצאת.
האהבה שלנו לא הייתה ניתנת לפרופורציות או לתפיסה מסוימת, היא
פשוט הייתה מעבר לכל דמיון.
"אני אוהבת אותך יותר מאשר אני יכולה לדמיין לאהוב מישהו".
הייתי אומרת לך זאת פעמים רבות, ובאמת התכוונתי לכל מילה!
שנתיים אחרי זה החלטנו להתחתן. אוי, כמה שהתרגשתי! קניתי שמלת
כלה, הכי מתאימה לי, ידעתי שהיא תהיה השמלה שבה אני אוכל להיות
המיועדת לאהבה הגדולה של חיי. הכול היה מושלם... חשבתי שיישאר
בדרך הזאת לנצח...
יימח שמו, שילך לגיהינום! אותו אחד שב-דקה- אחת גרם לכל מה
שיפה, טוב ואהוב בחיים שלי להיעלם, אותו אחד שדקר אותך.
הוא דקר אותך בגב, ועוד על מה?
מאותו רגע חיי הפכו לצל, שעם הזמן התערפל.
כיום אני נשואה לחבר הכי טוב שלך, רון. אולי התחתנתי איתו
בתקווה שיהיה בו קמצוץ ממה שהיה לך.
אבל אל תדאג, יום אחד עוד נתאחד מחדש, אתה עוד תראה, נשב שוב
ליד שולחן הפלסטיק שאין לדעת מה עלה בגורלו, נאכל גלידה ורק
נביט אחד בשנייה.
אני עכשיו משאירה את המכתב הזה בסדק בכותל שנראה לי הכי ראוי,
בתקווה שאלוהים יעביר לך את המסר.
נ.ב
אלוהים, תעביר את המסר בבקשה! בשם האהבה... שלא ניתנה לאיחוד
נצחי...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רבים שואלים
אותי, איזה בית
יש לפיסטוק?
פיסטוק פיסטוק,
פיסטוקפיס-טוק?



ואני עונה, לא
יודע, אבל אני
מקווה שהוא בנוי
בפל-קל!!
פל-קל פל-קל,
פלקלפל-קל.

אפרוח ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/5/06 16:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רחלי אברמוביץ'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה