היום הוא יום האהבה. היום שבו מציינים את הדבר היחידי שיכול
להציל אדם ממות, וששווה למות למענו. הדבר היחידי שיכול לגרום
לפרח לפרוח, שיכול לגרום לעולם להיראות שוב יפה, הדבר היחיד
שאי פעם עשה אותי מאושרת.
והדבר היחיד שבשום פנים ואופן אסור לוותר עליו. לא משנה מה
המחיר.

עברה בדיוק שנה מאז שחשבתי על זה בפעם האחרונה... שהיינו כולנו
לבד.

והנה אני.. באמת מבינה עכשיו, שמאז, קרה הדבר הכי יפה בחיים
שלי.. זכיתי לאהוב.

הייתה זו שנה המלאה באהבה ובאופוריה  שנה של אושר.
נכנסו כל כך הרבה אנשים אלי... כל האנשים שאני כל כך אוהבת..
אהבה... היא ביגרה אותי, לימדה אותי, נתנה לי, שימחה אותי,
לקחה ממני, והעציבה אותי המון...

היום יום האהבה. חורפי וגשום בחוץ, ובפנים - יש גם רוע כאב
וצרות. אבל פתאום, הכל מתגמד.. מתפוגג  ונעלם... והכל שווה
בשביל זה, בשבילם.. בשבילו... הכל מתפורר ונעלם בפני כל האהבה
שיש בי, בתוכי, בנפשי. והאהבה הענקית שיש בעולמי.. ושעוטפת
ואופפת אותי ברכות.

היום יום האהבה. והפעם, אני לא לבד... אתה איתי, אהוב שלי...
זה שבשבילו הכל שווה.. זה שמוציא אותי מדעתי, זה שגורם לי -
הכל. ואני יכולה לומר בלב שלם , שכולו שלך, שאני אוהבת אותך.
ואתה - הכל. ואתה יושב שם בלב, ובראש, בפינה שלך.. תמיד.

יושב לך בראש שלי.. כל כך שליו.. יושב וחושב.. מסתכל לך אל
האופק.. מרגיע אותי.. נמצא מתמיד איתי...

היום יום האהבה. ואני מודה על כל שניה... ועל כל טיפה, מים
האהבה שבעולם הזה.


"החיים הם לא מספר הנשימות שאדם לוקח בכל ימי חייו,
  אלא מספר הרגעים שעותקים את נשימתו..."