ככול שהזמן עובר אני שוכח.
שוכח את החיוך שגרם לי לצחוק.
שוכח את הקול הזה שלך שידע להרגיע אותי, לתמוך בי.
שוכח את הריח, הריח המדהים הזה שלך, שאיך שהיית נכנסת הביתה
ישר הייתי יודע שזאת את.
ככול שהזמן עובר זה רק נהיה יותר ויותר כואב.
בהתחלה זה רק בכי, אחרי זה בכי עם כאב,
ועכשיו זה רק כאב, הכאב הזה, שימשיך לגדול.
עכשיו, שאני יודע שאת כבר לא תחזרי, שאני לא אראה את החיוך הזה
שלך,
שאני לא אשמע יותר את הקול שלך, שאני לא אריח יותר את הריח
המדהים הזה שלך,
אני לא מפסיק לבכות.
אבל אני יודע שאת שם איפשהו למעלה, את שומרת עליי, ומחייכת את
החיוך שאני לא יכול לראות. הייתי נותן הכול כדי לראות אותך שוב
מחייכת.
אני מצטער על הרגע שהפסקת לחייך,
אני מצטער על כול מה שעשיתי לך,
אני מצטער.
אוהב אותך, ותמיד אוהב,
רוני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.