מחנק הדמעות בגרוני.. ריח הפיג'מה שלך שנשארה על הכרית, הארון ריק מבגדיך,
למעט 2 חולצות שכנראה שכחת. מעיל הסקי שקניתי לך ונשאר על משענת הכיסא, עוצמות
הכאב מאז שהלכת.. אחרי 8 חודשים שבהם גרנו יחד, טיולים וזכרונות, הדירה הקטנה
והאהבה הזו אליך...

יעל,
כי דווקא הדברים הכי פשוטים, זמינים, נטולי ערך,רגילים,פזורי ארץ,
כעפר לרגליך...

דווקא הם, לכשמתמקדים בהם,
מתגלים במלוא יופיים.
ויפים הם מהכל, יעל.

מיוחדים בעצם הטריוויאליות האין-סופית שלהם, המסתירה המון,
והעין לא תמיד רואה.

...וכזה הוא הזר הזה אשר הכנתי לך!
כי נגעת בי.

ראובן רן ניסן

לאורו המאוחר של בוקר זה, ציפרים מצייצות,
אך רק דפיקות ליבי נשמעות,
התעוררתי.

רוחות מדבר הביאו עמן את ניחוחות הרכבים מרחובות סמוכים,
ומשי של סדינים מלטף את גופי.

ובכל זאת, אני חושב עליך, ועל חיוכך, קולך וריחותייך.

כמה כמהה גופי אלייך,
ושדייך דוקרים בפיטמותיהן את צלילות מחשבתי.
כי יפה את.

וכי תרצי באמת לדעת מה זאת אהבה?
אז אלך לי.
ולכשאחסר לך אולי תביני אם אהבת או לא אהבת.
כי האהבה אינה נראת בכל עוצמותיה,
אלא לכואבים אותה.

וכאשר אחזור את תרגישי כמו ניצלו חייך מעל שפת התהום,
וכה מאושרת תהיי...
עד שהאושר ישוב להיות מובן מאליו.
או אז תמות שוב האהבה,
ושוב אלך,
ושוב היא תקום מחדש.

7.7.05

הנצח בשבילי הוא את.
כי את ממלאת אותי אושר ותשוקה,
ובלעדייך, אנבול כפרח צם.

10.7.05

יעל אהובתי,
את תשוקתי,
ואת מזוני,
ויין כוסי,
ואויר נשימתי.
את!

21.8.05

לא יכולתי לצפות שכך יהיה,
וגם לו צפיתי, מה הייתי עושה?
בכספת ליבי כולא?
נשמתי יוצאת אלייך,
כעלי חסה הן עינייך,
אטרוף אותך ללא מזלג,
ואתענג.

21.8.05

ובמה חטאתי כי הלכת?
ולו רק ליום אחד,
ליבי קורא לך ברינה,
בואי נא
בואי נא
המלכה.

25.8.05

לא אסע בלעדייך,
כי בך טמונה הנאתי,
כמפתח לתוכי,
בהעדרך אינני שם,
בואי.

25.8.05

וכי מה לך בחדרך?
בואי ואברכך,
אלחש באזנך,
אשק שפתייך,
אמצמץ בעינייך,
בואי.

25.8.05

דמותך בעיני רוחי
מסתירה כל שמולי.
בעודי מתהלך בעיר,
בתאום נתקע בקיר.
בואי איתי עיניים שלי!
מקור אוני!
כנפי תשוקתי!
משב רוחי!
בואי!!!

25.8.05

אחכה לך רבע ,אולי חצי, אך לא יותר.
ואם לא תבואי, אשאר.
לא אוותר,
אז יאללה!
ומהר!

2.9.05

גם כי רק עכשיו הלכתי,
ורק לעבודה,
כבר מתגעגע,
וחושב רק עלייך אהובה.

2.9.05

מה עושה אהובתי?
על מה היא חושבת?
אוכלת, ישנה,
או אולי מציירת?

2.9.05

דבר לא נחוץ לי מלבדך,
לפגוש אותך בסוף יום מפרך,
נחוח צווארך,
לנגוס בישבנך.

6.9.05

הנצה חמה, אור שטף פנייך,
רוח סתיו צנן שפתייך,
רוך ידייך,
מפרץ חיפה בכחול עינייך,
פטמותייך בזכרוני,
בוהה בחלוני,
נופי גליל,
בואי יעל, נגני לי בח...

13.9.05

אני לא בטוח אם אפשר
אבל כדאי אולי לאמר,
שבין פקקים, נופים, כבישים,
רק את בנשמתי,
בדמיוני,
בעיני רוחי,
יפתי,
חמדת ליבי,
בואי ותביאי בי!

14.9.06

ניחוח של בוקר,
אור מסנוור,
על כביש מהיר,
כותב לך שיר,
נושבת הרוח לוחשת בכח:
"תגיד, מה נהיה? שכחת לשלוח?"
"לא שכחתי, פשוט לא הספקתי"
אמרתי לה,
כי שיר זה שיר ולא גומיה,
הרוח צחקה,
ירדה דומיה,
קולה מהורהר:
"עוד לא מאוחר"

18.9.05

בוקר, וגשם בחלון,
אני על כביש מהיר,
ואת חזרת לישון.
וכמה שאני אוהב אותך!
המון!
והגשם הראשון...
עננים של זריחה מעל ים,
בוקר סוער, משתקפים,
ורודים ובוכים.
המכון לחקר תת ימי,
בודד, אפור ואימתני,
זה רק את,
ואני.

20.9.05

בא לי לראות אותך ממש עכשיו,
ברקע העמק נצבע בזהב,
בתים עם גגות אדומים.
עוד נגור פה בעמק, את ואני.
בשדות ישחקו הילדים.
עינייך כזוג רמזורים!

22.9.05

ושוב, שבים לנוע,
עץ הלבן בדממה יזוע,
אי שווה אם איקס בריבוע,
מדוע עלייך קרוע?

22.9.05

זה שאת לא יודעת למה,
זו כבר בעיה לא פשוטה,
אבל מוכרת.
ושירים הם לא סתם שירים
שאת כותבת.
כל מילה שלך היא אור,
היא דרך,
דרכה אותי את מצמררת.

23.9.05

יושב עם שמשון,
זאב עם זאב,
מוריד את הקרס,
ועוד הרהור חולף.
אלייך רעב.

23.9.05

לטייל לבד.
ניחוח שפתאום חוזר אלי
עכשיו.
שיחות בטלות עם אנשים זרים,
שר שיר הלל לרכבים שעוברים,
הולך בצד הכביש בדרך אינסופית,
וסופר בלב כפל צעדים.

23.9.05

אבל בדידות הנה דבר מבורך,
יש לה ארומה מתוקה,
ויש בה עומק מסוים,
שהופך כל רגע למיוחד.
מעטים נהנים ממנה,
רבים פוחדים ממנה,
ועדיין, עדיף לי איתך.

25.9.05

צהריים טובים,
זכרונות עמומים,
האנשים ברחוב,
רצים, ממהרים
ואני כה שליו,
מעלה אותך בדמיוני ומתכאב,
אהובתי, יפתי, תמתי,
איתך אבנה ביתי,
אני כה רעב!

26.9.05

אהובתי, אשר מחבקת אותי
כל הזמן בנשמתי היא...
הדבר האמיתי,
וטי טי טי...
את יפתי!

28.9.05

עוד פקק על כביש החוף,
זכרונות של בוקר חוזרים אותי לרדוף,
הליטוף שלך, חום גופך, והנשימה...
ומתי אחזור להקשיב לנגינתה,
רק להגיע כבר לחיבוק,
ודי!

28.9.05

איך ידעת, אם אמרת לי שמחקת?
ולמה פיך כה מר,
עת קוראת את שיר משופר?
נשבר!

29.9.05

כנרת שוב אל מול גולן,
ברדיו שיר-ארץ ישן,
ואת,
רק את לא כאן,
את,
וכלבי הנאמן.

4.10.05

בוקר של חג.
בגדים לבנים.
סינוורי הדממה.
ההליכה לבית הכנסת מייגעת.
הגם את כלכך מתגעגעת?
וכיצד זה קרה?
דבר כה נורא...
שאת ראש השנה,
לא בילינו ביחד???

5.10.05

אהובתי בת יעלים,
שובה אלי מארץ פלישתים,
שובה אל מיטתי,
(ק' מיטת אחותי)

19.10.05

אל שירך התעוררתי,
והשעון המעורר,
מקלחת, עם שמשון לפארק,
רדיו עם אריק איינשטיין מזמר,
ובאוטובוס יש אוירה של יום חדש:
כולם רחוצים אל שמש מסנוורת נורא,
מתחנה לתחנה זה מחלחל בתוכי,
כמה שאת חסרה לי,
וכמה שזה כלכך אמיתי!

23.10.05

איך?
איך הכנת כריך כה טעים לחיך?
לו רק הייתי כעת לידך,
מתפעם מיופייך,
בוחן ישבנך.

23.10.05

אהובתי, מי יתנך פה לצידי?
כה ישמח ליבי.
הו, את מחוז חפצי,
נמל ביתי,
מי שאני!

26.10.05

רע רע רע
רע פה בשמירה
משעמם נורא
אין לי שום ברירה
אלא לדפוק לעצמי...
סתירה

6.11.05

שיר לאהובתי,
כי אתגעגע,
היום הזה כה מייגע,
אלייך כמהה,
עלייך משתגע.

7.11.05

וכמה שאני אוהב אותך,
אוהב כלכך,
וכמה שאת עושה אותי
כה מאושר, וכה אווילי :)

7.11.05

ילדת פרחים יפה,
אל תשכחי,
שאת לא רק את,
את גם אני.
אוהב אם תאהבי,
אשמח אם תשמחי,
אכעס אם תכעסי,
ואבכה אם תתעצבי.
אני לך ראי,
יעלת הפרחים שלי!

10.11.05

דברים שרואים מפה לא רואים משם,
עוד שניה ואני אשכרה נרדם,
אני כלכך עייף עד שנהיה לי חם,
ברוגז עם כל העולם,
חצי מסומם,
בואי קחי אותי מיד לים.

13.11.05

אהובתי, בת היעלים,
כמה שאני חסר אונים,
חצי שעה לישון תכננתי,
אך רק הרגע התעוררתי.
מה עושים? מה עושים?
כה כבדים לי הריסים.
אקשור אותם לתלתלים!

14.11.05

שוב ניצב על המשמר,
שותה קפה רוקד ושר.
חושב עלייך ונזכר...
בואי נעבור לכפר?

14.11.05

אין לי מלבדך דבר,
אהבתך המי נהר,
כה צלולים וטעימים,
בלילות את קן חמים...
וגם כשהחיים קשים,
עדיין מחייכים,
ומודים לאלוהים,
על שיש לי אותך,
ולך יש אותי.
זה לא עניין מגמתי,
בקרוב (וזה אפשר)
נגור יחדיו על שפת נהר!

18.11.05

עולמך אמנם סובב רק סביבי,
אך זו את שמהווה את כל עולמי,
מהותי,
צל קיומי.
ואני, פשוט ועני,
ניזון מאהבתך,
חיי עבורך,
מוקדש לאושרך,
ולעתיד ילדייך.

20.11.05

מתוך תופת החיים
נשקפת אל אישוני
קרן אור אחת,
והקרן הזו, אהובתי,
היא את!

21.11.05

ניסיתי לסדר לך קצת גשם,
כי אני יודע שאת אוהבת,
תסתכלי מהחלון ותגידי לי
מה את חושבת.
ילדת פלא יפה את לי אם ואחות,
גשם זה המעט שיכולתי לעשות.

22.11.05

בוקר זה אמנם יפה,
אך מה זה שווה?
אם את ואני לא צועדים יחד בשדה?
ואני חולה.

27.11.05

אהובתי,
בבוקר זה של שמש חמה,
אני מרגיש שקר,
ולא כי חורף,
אלא כי את לא כאן.

28.11.05

גם גוזלי נשרים אינם פורשים כנפיים ובורחים
לפני שלמדו איך עפים,
ואלו שאינם סבלניים, ובטרם עת נחפזים ומנטרים,
עפים להם לרגע קט,
ומתרסקים.

28.11.05

יאלה בואי!!!  
...את כה תמימה ומתוקה, את ילדתי,
יפתי,
מזכירה לי את עצמי,
לפני שהפכתי להיות אני,
עוד לא הכו בך רזי החיים,
עצומים כגלים,
וקרים.

29.11.05

למה דווקא אני?
את שואלת אותי,
ויש לי תשובה,
אבל היא סתמית.
לא הכל חייב להיות מיוחד,
ואת מיוחדת,
את האחת.
האחת שעושה אותי מאושר
ובלעדייך... מה נשאר??

2.12.05

בוקר לך!
מגעך הרך
נותר צרוב בזכרוני
צף לו עכשיו,
שמש ענני
ואת, אלי-קרב,
תחזקני

5.12.05

"מהן המילים אם לא שתיקה,
תמיד לוקחים אותך לארץ רחוקה"
ואני כותב לך מילים ללא הפסקה,
לא יכול שאת רחוקה,
ילדה מתוקה,
תני לי נשיקה
לפני שאשקע.

6.12.05

משך ספיקת קבל,
מקדם מוליכות זה מ.ש.ל
פונקציית סליקות המטען
ואת בראש שלי
כל הזמן!

14.12.05

לא עוצר
ממהר
הביתה לא לאחר
לבד לא תשאר
אהובתי מחכה
שאתן לה
נשיקה!

את לא תדעי לעולם כמה אני מפוחד
רק מהמחשבה
שאת אולי לא תהיי כאן יום אחד
כי את חיי
מקור האושר
האנרגיה ממנה אני חי
מקור הלהבה
זו - אהבה!

21.12.05

שיר לאהובתי, יפתי תמתי
הערצתי אלייך
חכמתך
נחבאת אל שתיקתך
נשקפת מבעד תכול עינייך

איכה אבכה אל בין שדייך?
שערי באצבעותייך
את נר לחיי
עבדך לרצונותייך
בואי ואשק את פנייך

שהם ביתי
ואני, יעלתי
לא יכול בלעדייך.

22.12.05

שקיעתה של השמש מזכירה לי
אותך,
לפני שהיא הולכת היא נראת יפה
כלכך,
רגעי קסם נוגים ורוח נושבת
קרירה,
שמש שלי! אל תלכי! תשארי!!!
בבקשה!!!!!!!!!!!!!

30.12.05

אני ושמשון יושבים על תה מהביל
על הסלעים הרטובים,
שמשון נראה שקט,
אך אני די סוער מבפנים.
הים לעברנו מקציף בין הדקלים זהובי הזריחה
ורוח דרומית צנשבת קרירה...
ואת חסרה.
צריך כבר לצאת לעבודה.
להתעורר בלעדייך זה פשוט נורא!

31.12.05

כי אם את לא כאן,
אין לי לאן
ואין לי למה, ואיך
אני הרי חי למענך
ניזון מחומך
ועכשיו אני חלש,
עצוב ומרושש,
כמעט שבר כלי,
בלעדייך יעל,
מי אני?

31.12.05

כותב לך שיר,
ועוד אחד
מרוב שירים אשאר לבד.
ואת כבר לא עונה,
לא כותבת חזרה
המילים מגיעות אלייך
אך לא ליעדן.
דברים שרואים משם,
לא רואים מכאן.

31.12.05

קשה לך להחליט,
או שאת אולי לא ממש יודעת
מה זו בכלל אהבה,
ולכן את מתמהמהת.
אהבתנו היא דבר נדיר,
אבל את חושבת שזו אשליה רגשית,
ושאולי אהבה אמיתית וטובה מזו
מחכה לך אי שם באחת הפינות...
הייתי שולח אותך מפה לחפש!
מחליף אותך באחת עם עתיד יותר נוצץ!
אבל אז לא אוכל להרגע...
כי אז מי? מי ? מי ישמרך מרע?!

5.1.06

עוברת שעה ואני כבר מתגעגע,
כותב לך שירים כמעט משתגע
וחולם...
שאני בך נוגע.

5.1.06

כל ישראל מירושלים
ולי כואבות האוזניים
אין כלום בחדשות
וגם לא עברות פה בחורות!

5.1.06

טובע פה בין הספרים,
תיכף צחי בא להכין תרגילים,
ולי נותרו עוד שלושה עמודים

5.1.06

את שותה עם ינון קפה,
ואני בך כלכך מקנא,
לא צריכה לשמור,
אין לך שעורים,
רק לשבת מול הים
ולבלות עם חברים.
רים! רים! רים!
איזה כיף חיים!
צריך לשרו...
(את צריכה לנחש!)
רמז: םיתורש
YOU CAN DO IT

8.1.06

אני לא מפסיק לחשוב עליו,
ואיפה הוא אולי עכשיו,
לבד בכלוב בוכה,
או נזרק פוחד לקרב,
ומי הרשע,
ומה אעשה לו לכשאשים עליו יד!
רועד, כועס, פוחד....
שמשון שלי.
אין בלעדיו!

23.1.06

לא יכול לישון,
אפילו על השיח מחוץ לחלונך כבר הייתי נרדם.
אולי מחר אשן כבר שם.

24.1.06

חוזר לחיפה אל מציאות שונה,
אל דירה נטושה,
הג'ינס שלך על הספה,
הוזה לרגע שאת כאן,
רק שאת בדיוק בעבודה,
ואיך ארד מהמיטה?
תרדי את לפניי,
ולא דרך הסולם.
או שתכיני שוקו,
ואלווה אותך ליטבתה,
או שתלווי אותי את ילדה נדירה,
מיוחדת,טובה,ישרה ותמימה?
אין עוד אחת כמוך בכל המדינה!
צוחקת, בוכה,
בובה עדינה,
קופה שובבה!
הרפתקנית פרועה...
מי יפרוס עליך זרועותיו להגנה?!
פתיה המומה!חזרי נא אלי!!!
אחבקך כה חזק!
פן יפתה אותך מאצ'ו רשע...
תחזרי אלי, לפני שאגווע!

24.1.06

באלף מנעולים נעלת את עצמך מפני,
אטמת את אזנייך מלשמוע תחינותיי,
לא רואה עתיד ולא רואה עבר,
חרטת כבר
שזה נגמר
אז מה נשאר?
רק טעם מר
תחזרי אלי מחר?!?!

24.1.06

לא מאכזבתי פחדתי,
אין אני בן מידה,
אביר נאמן לך הנני
ורק את חשובה.

24.1.06

וכמה שטויות תדברי כי תאמרי כך
האהבה היא אינה בת תמותה,
כמוך, היא הולכת ובאה,
ואינה כאן לאחרונה.
שבי נא איתי נחכה לה,
אם תלכי לא תפגשנה,
ואז לא תדעי לעולם,
את סוד הזוג המושלם.

30.1.06

חיי בלעדייך אינם אלא רגעי המתנה מייגעים, נטולי ערך,
המפרידים ביני ובינך.

1.2.06

בלעדייך אני מיוסר.
אין לי יום ואין לי לילה...
רק מהורהר,
מעורער,
ולא מחובר!

1.2.06

רק ישן כל הזמן ומנסה לשכוח,
פוקח עין, את לא כאן,
וכבר רוצה מהמציאות לברוח.
שוב נרדם...
לא מצליח להתעורר מהסיוט הזה,
לפקוח עין לא עוזק!
מתי?
מתי כבר אלייך אתעורר?

1.2.06

יש איזו ילדה אחת שאני אוהב נורא!
נתתי לה כל מה שהיה לי,
וגם מה שלא היה.
ליטפתי פניה לבקרים,
בלילות עשינו אהבה...
וכל היום רק חשבתי
מה אביא לה מתנה,
איך לשמח אותה...
עד שיום אחד היא עזבה,
אמרה שהיא מדי עצובה,
שאותי בכלל היא לא אוהבת,
כבר לא נמשכת,
לא בטוחה,
ולא ברור לה מה היא בכלל רוצה.

יום אחד כשתהיה גדולה,
היא תזכר שהיה אחד שרצה רק אותה,
ונתן לה את הנשמה, חום ואהבה...
עד שנותר
נטוש ומעורער,
ואיפה הוא? איפה הוא עכשיו?
טבע בדמעותיו,
מת מאוהב.

1.2.06

MY STORY ABOUT LOVE:
"בהתחלה זה היה סבבה,
הייתי קצת נלהב,
בסוף היה עצוב לי, וממש כואב.
בקיצור: לא ממליץ. יצאתי מאוכזב"

1.2.06

את אל תחשבי עלי,
רק שובי כבר לזרועותי.
גם עצים מתים מפחד
להשאר ללא תפרחת.

5.2.06

בקשות אחרונות לנידוני המיתה,
אך אהבתנו תאחוז בנשמתה,
עוד תמתיק בזמרתה!

6.2.06

ילדה של עשב ורוח ומי המעיין,
ילדה של שקיעה וטיול בין פרחי הגן,
ילדה של תלתלים וסלט מתובלן,
סקס על השולחן...
למה, ילדה שלי?
למה את עכשיו לא כאן?

7.2.06

שוב חוזר העינוי כבכל לילה משעזבת.
בין המצעים הנושאים עוד ריחותייך,
מבלי שתחבקיני,
תלטפי,
תפתי אותי אלייך...
לא נרדם,
ואינני ער אמנם,
אוהבך
לעולם!

7.2.06

על מה את בכלל מדברת?
השיר שכתבת לי עכשיו
לא יכול היה להכתב אחרת,
התרגשתי,
חייכתי,
והוא גם נגע,
אבל מה שרציתי לאמר זה בעצם:
אל תהיי עצובה!

8.2.06

למה לעזזל כל דבר שאני חווה,
רואה,
כל דבר נפלא,
מחזיר אותי שוב לנקודת ההתחלה?
מזכיר לי אותך,
ושוב את חסרה לי כלכך...
יאמר לבטח הרופא:
יעל הזו, לא ידעת?
היא חשוכת מרפא

8.2.06

הרוח שורקת, עצים מזנבים ענפיהם בעלים
יפה וצוחקת נשבית בזכרוני,
כבישים רטובים,
אורות הכרמל אל הים משתקפים,
חנות הבדים,
תלתלים זהובים,
תפוחים מסוכרים אי שם מחכים,
ואיפה הציפרים?
עם בוא האביבים ישמעו שוב ציוצים?
ילדים ירוקים בשדות הפרחים,
ואת תבשלי גם מני מרקים,
עטויית מלבושים תחתונים תגלי לי,
תראי חלומות הזויים מתגשמים,
שמיים כחולים,
ויחד...
טסים.

8.2.06

קורא שירים שכתבת,
מהרהר בדברים שאמרת,
מתחשק לי כלכך לחבק אותך
החורף הזה מנתק אותך,
ולמה דווקא כשאנו רחוקים,
פתאום אז כלכך אוהבים?
למה?
ככה עושים לזוג אהבים?
אהבה יפה כפרח,
והגבעול רק קוצים?!
ככה? מר אלוהים?

9.2.06

אם הייתי ציפור הייתי עכשיו עף אלייך,
לנשק את בטנך
לרפא מכאובייך,
בין רוחות וברקים

עננים וגשמים,

מעל אורות ערים והרים,

מהרהר על משמעות החיים...