על החוף
במשך שעתיים
בעור התוף
מרים מחוללת בשפתיים במחולות ובמצילתיים.

מנסה להרכיב את תשבץ הדקדוק
הפנימי שלי, מתגלה ערוותה ונקלעת לסבך לא קטן -
עת מגיעה היא לדגדוג
האינטלקט, לא עולה בידה לפצח את הגדרה שישים ותשע מאוזן.

מילתי בשקיקה בולעת.
סחה באוזניי בעת שאני נע:
"חתיכה חסרה, אני יודעת,
הגיע תור הזהב שלך, שבץ נא".

מבקשת היא עליי לרכב,
משיב אני לה בפשטות לשון:
"אמנם שערך פתוח, פתוח רחב,
אך תש כוחי ומתאווה אנוכי לישון".

מעבר לאופקי מביטה,
בשמיכת פוך  
פניה מליטה
ורואה עולם הפוך.