חושבת בקול - פרוטוקול.

מנסה לתרגם אותך לשפה אחרת, על כל המוזרויות והמחסרים
הלקסיקאליים (כן, יש מילה כזאת אהבה), התרבותיים (היית יכול
לעשות יותר כדי שנמשיך להיות ביחד) והתפיסתיים (אתה פשוט לא
תופס, נכון?) המרכיבים את מכלול הפרדוקס שאתה מציב - תרגומית.

הפסקה האחרונה בקשר שלנו - משפטים מסובכים, מילים קטועות
(אה... או... ממ...) הדורשות הנהרה (מה אני כבר מבינה, אתה
אומר). כבר רציתי למחוק את המקור ולוותר על היעד, אין קהל
שירצה לשמוע סיפורנו. שואלת ממילותייך (שואלת את עצמי למה
ומדוע?), יוצקת לתוכן משמעות משלי, אחרת.

החיבור שכתבנו איננו עוד, מקווה ליצור נוסח חכם יותר ולא לחזור
על הטעות הקודמת, כשעברנו משחור לאדום ואז לשחור בחזרה (אין
מקום לאהבה במקום שעורכים בו יותר מחשבון), מוחקים שורות,
מילים שאמרנו, ההקשרים נפרמים אל תוך החלל ונותר רק מקום
לתרגום (תרגומיות, או לא להיות?).