כמו בכל יום שני היא נכנסה אלי לחדר, היתה לי הרגשה מסתורית
ומעוררת חשד שהפגישה של היום לא תהיה כמו כל ימי שני. היא
התישבה בבישנות מולי ואני הייתי מוכן להקשיב לכל רחשי ליבה.
כמעט חצי שנה עברה מאז שהיא הגיעה והיא כ"כ השתנתה, התבגרה,
נפתחה, מדברת בחופשיות. כ"כ בוגרת וכ"כ ילדותית באותה השניה.
חושבת על פילוסופיה, על העתיד, מתבטאת כמו בחורה גדולה והיא רק
בת 16. לעומת זאת הרגישות שלה, האהבות שלה, כ"כ סותרות לזה.
היא כמהה לאהבה וליחס בוגר, מנסה להתבגר טרם עת אך בינתיים היא
קלועה בבועה של תמימות.
מכל בני הנוער שבאים אלי היא הכי מעניינת. אנחנו יושבים
ומדברים ברמה גבוהה מאד על פסיכולוגיה של בני נוער, על מוסר
וצדק, על טבע האדם ולפעמים אני שוכח שאנחנו בתהליך סיוע ושלא
לפני הרבה שנים הייתי בגילה. מחשבותיי נקטעו כשהיא השתתקה.
ניסיתי לפתוח את הפה אבל לא ידעתי מה לומר. היא הביטה בי
וראיתי בעיניה ברק שהזכיר לי את הרגשת המסתורין. למזלי היא שוב
התחילה לדבר, הוציאה אותי מהמבוכה של האלם. מספרת על תשוקות,
רגשות ואהבות אסורות. אני אוהב שהיא מדברת על זה, ככה אני באמת
מרגיש שהיא מביאה את כל כולה לשיחות שלנו. שוב היא השתתקה,
הפעם היא לא הביטה בי, רק הרכינה את ראשה, שחקה בידיה, נשכה את
שפתה התחתונה וליקקה אותה כך שהיא הייתה ורודה ומבריקה. פתאום
כל מה שדברה עליו בחצי שעה האחרונה חדר אלי בשיא הכח. היא
הייתה כ"כ יפה וכ"כ אסורה...
היא התקרבה אלי כמו בקסם רוכנת קדימה ואני לא שמעתי את קולות
האזהרה בראשי. השפתיים הורודות שלה נצמדו לשלי ואני הופתעתי
כ"כ. ה"לוליטה" הקטנה הזו שבתה אותי בכישופיה. אחזה את פני
בכפות ידיה ובלעה אותי עם כל התשוקה האסורה עליה דיברה. שמטתי
את הקלסר מידי אחזתי בידיה בעדינות והרחקתי אותה ממני. טעם
לשונה עוד היה בפי, מגרה אותי.
" מה את מנסה להשיג?"
" מה שאני רוצה..."
הישירות שלה הרגה אותי. היא התרגשה נורא, בית החזה שלה עלה
וירד בקצב. הייתי מבולבל, שנינו קלועים בסערה של הורמונים...