אור נרות.
ואני יושבת מולו.
הוא מסתכל ובלי להפסיק אף לשנייה,
ואני איתו.
צער.
ואנחנו בוכים.
עורנו ממעל משילים.
אבד. הלך לעולמים.
ולא יספרו על כך בכתובות,
בשירים.
יחידים. בודדים.
ומבטנו צורבים.
וכאב.
אנחנו עוצרים.
מעלינו קורעים הבגדים.
מתאבלים.
וחיכוך אדיר.
יצר בתוך דמעה ששוקעת באוויר... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.