הכבשה האדומה / ערימת מחטים |
והוא זורק אותן עליי,
אחת, אחת,
מקלפות את עורי.
ריח סירחון עולה מתוך גופי.
ידיי נקשרו בחוזקה זו לזו,
ועיניי מוחבאות תחת בגד קרוע.
והנני מרגישה את דמי.
והוא רגוע.
זורק אותן עליי.
וכל כאב צורם.
אין לא אור, ולא תקווה,
והנני יושבת כאן,
ובוכה.
ערימת מחטים;
עליי מושלכות,
וצרחות.
סיוטים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|