|
הרוח כמו אש
בוערת בפניי
עומדת על צוק תלול
מול כל העולם
נאבקת בקשיי הטבע
ובמיוחד ברשעותם
יש רגעים שאני מועדת
רשרוש החול המתפורר מתחת לרגליי
הגוף רועד ולא יציב
אני מתמקדת באופק
בזריחה
השמש משתקפת בעיניי
גוונים עזים של אדום סגול וצהוב
כאילו צייר ערבב אותם בקפידה
שקד על כל טיפת צבע
אני עצמי לא רואה אותה
אבל החום שלה מלטף את גופי
היא עולה אט אט
מחבקת את העולם
אוספת לחיקה אוהבים
לבודדים השמש בלתי נראית
בלי לחוש כאב
ובלי לפתח גרגר של רגש
אני ממשיכה לעמוד על הצוק
הרוח מגיעה ומכה בצידיי
כמעט שנפלתי
משהו החזיק אותי
הזמן הממושך עשה את שלו
זה היה החול שכיסה את רגליי
הוא לא נתן לי ליפול
החול כנראה בודד כמוני
אולי מצאתי לי חבר?
חושבת על כל האנשים בחיי
אך אין לי חיבה או שנאה
הכל מחוק מהלב
רק הראש מתחיל לעבוד
יכול להיות שהפכתי לאבן
אבל מצד שני...
גם אבנים משתנים עם הזמן. |
|
|
ישראל שר לי שיר
חדש: "נפרדנו
כך, היתה
דממה...". שאלתי
אותו אם זה רמז,
אז הוא ענה:
"דממה, דממה, זה
היה הרמז".
האשה הקטנה
מסיקה מסקנות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.