העורב מעופף לו.
הוא חופשי.
הוא יודע שלא יקרה לו כלום.
מי ירצה לפגוע בעורב?
הוא אמנם מכוער, ודוחה...
אבל מבפנים הוא אוהב, הוא חם.
הוא אוהב לתת - לא פחות מלקבל.
אבל הם לא יודעים את זה.
אף אחד לא רוצה בכלל מלכתחילה להתקרב לעורב.
ההרגלים שלו שונים משל כולם,
ואם היו שואלים,
אז כמובן שהדרור יותר יפה.
ומכובד. מי לא ירצה להיות חבר של הדרור?
הוא אמנם קטן ואולי בגלל זה כולם אוהבים אותו כל כך.
התמים, הנאיבי, שאסור שדבר יפגע בו.
אבל העורב?
הוא יודע לשמור על עצמו.
הוא מגודל, ולא צריך להקה שתשמור עליו.
הדרור תמיד מוגן מכל עבר.
רק העורב חופשי.
ואם הוא לא רוצה להיות חופשי?
ואם הוא רוצה שיקרה לו משהו?
מה אם הוא רוצה להיות שייך למישהו?
שהוא ידע שיש לו למי לחזור?
שידע שיש מי שידאג לו כשהוא לא יופיע אחרי יומיים של שיטוטים?
העורב לא חופשי...
הוא לבד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.