הלילה כבר ירד, והיה כל כך קר בחוץ. אני חושבת שהיה קר יותר
מכל הלילות שהיו לפני כן. שנאתי את הלילה, בעיקר בגלל החושך
וחוסר הידיעה של מה מסתתר בו. שנאתי גם את הקור כי לא היה איך
להמלט ממנו. אומנם מאז שאדם ואני גילינו את האש, הלילות היו
פחות נוראים. האש חיממה אותנו, והאירה עלינו, קשה לי לדמיין
איך הצלחנו להסתדר לפניה. אך עדיין תמיד חיכיתי שהלילה יגמר
ושמחתי כל פעם מחדש למראה אור השמש. למרות שכבר ידעתי שזה לא
כך, כל לילה פחדתי מחדש שהבוקר לא יגיע. כפי שכל פעם
שהתעוררתי, פחדתי שלא אמצא את אדם לידי, שאגלה שעזב אותי לבד.
אני זוכרת שבאותו לילה היה קר במיוחד, ואפילו האש לא הצליחה
להרחיק מאיתנו את הקור. אני זוכרת שאפילו אדם, שבדרך כלל סבל
מהקור פחות ממני, ישב מכונס בתוך עצמו, רועד. הוא בהה באש,
ואני שישבתי מצידה השני, בהיתי בו. אולי בגלל זה לא שמתי לב
לנחש שהתקרב לעברי. פתאום הרגשתי מגע של עור חלקלק על הרגל
שלי. צרחתי וקפצתי ממקומי. נהמה נפלטה מפיו של אדם ובתנועות
זריזות הוא זינק על הנחש ותקע בו מקל מחודד, ולאחר מכן זרק
אותו לאש.
נרגעתי, אבל החלטתי לשבת ליד אדם בכל מקרה. אני לא יודעת מה
הייתי עושה אילו לא היה שם איתי. הלילות היו הרבה יותר מפחידים
בלעדיו.
במהרה תחושת הקור החלה לחזור אליי, ואיתה גם הרעד. יכולתי
להרגיש גם את אדם רועד לידי. זרועי נגעה בזרועו, ויכולתי
להרגיש חום נפלט ממנה. התקרבתי אליו קצת יותר. ככל שהתקרבתי,
יכולתי להרגיש את חום גופו מחמם אותי יותר. אדם הרים את ראשו
והביט בי, ואז החל להתקרב אליי גם. הוא פרש את זרועותיו סביבי
והחזיק בי קרוב אליו. זה היה מוזר לשבת כל כך קרובה אליו, אך
עם זאת מחמם ונעים. אני ואדם חיינו ביחד כבר זמן מה, והתרגלנו
אחד לשני, אך עצם הישיבה הזאת כשזרועותינו פרושות אחת סביב
השני, הייתה חדשה ומעניינת והיא גרמה לי להרגשת חום מוזרה
מבפנים.
משב של רוח קרה חלף על פנינו, ואיים לכבות את האש. הרגשתי את
אדם מצטמרר - היה לי מוזר להרגיש כל תנועה שלו כל כך מקרוב.
הוא חיזק את אחיזתו בי וקירב אותי אליו יותר כדי להתחמם,
לשנייה לא יכולתי לנשום ורציתי לומר לו שיפסיק, אבל לא עשיתי
דבר. זה היה נחמד להרגיש שהוא צריך אותי.
אדם השעין את ראשו על כתפי, ועד מהרה יכולתי להרגיש את
נשימותיו נעשות איטיות ורגועות יותר. עשיתי גם אני כמוהו,
ונרדמתי בתחושה של ביטחון וחום שלא ידעתי מעולם. באותו לילה,
הבנתי בפעם הראשונה שאדם לא יעזוב אותי, ויכולתי להרגיש
בוודאות שהוא צריך אותי. בפעם הראשונה לא רציתי שהלילה יגמר.