פגשתי אותה בגן עדן והיא הייתה כמו חווה, ראשונית, בתולית,
אמיתית ויפה בצורה עותקת נשימה.
היא הסתכלה עלי בעיניה הנוגות מלאות התובנה ואני הרגשתי איך
אני אט אט טובע בתוך מבטה.
היא הייתה שונה, טובה, קרובה ולי לא הייתה כל ברירה, היא כישפה
אותי ולא הייתה לי אפשרות נסיגה. ניהלנו שיחת חולין על הא ועל
דה, היא נתנה לי את ידה החמימה והענוגה.
וכל העולם כבר לא היה קיים רק היא, אני והמגע.
הפשטתי אותה שלב שלב, קודם החולצה אחר המכנס ואז תחתון
הכותנה.
ליטפתי אותה בתשוקה מטורפת והיא רעדה בתגובה מבורכת.
נישקתי אותה בכל גופה והיא הייתה כולה שלי רכה,זכה, חמה
ונעימה. ואז הצד הפראי התגלה כשהתחילה לצעוק ולשרוט, גם נתנה
נשיכה. כשהכל נגמר היא אפילו הזילה דמעה גם היא הבינה את גודל
העוצמה. אהבתי את זה ואהבתי אותה וידעתי שאין אחת מלבדה.
היא התלבשה וברחה ויותר לא ראיתי אותה.

ועדיין אני אינני מבין מדוע אסרו ושפטו וגזרו 20 שנה
בסך הכול אהבתי אותה אז מה אם היא הייתה רק בת ארבע?