דרכתי על האדמה שנרטבה בדיוק חמש דקות אחרי.
הלכתי באותה הדממה שהפכה לרעש אחרי שעברתי במקום.
הקשבתי לכל דבר היום, חוץ מהנסיעה הביתה,
ועכשיו אני מוצאת את עצמי שבורה.

תודה שאתם מנסים לעזור לי לשכוח משהו שבלי עזרתכם כבר הייתי
שוכחת.

ונסעתי את אותה הדרך, רק עם כמה סיבוכים.
ולמדתי אותו חומר, רק עם דברים חדשים.
ומצאתי את עצמי נסחפת לשטויות קטנות של פופ ורוק מסובכים.

ותודה לכם שהיה לכם מספיק אכפת כדי לשאול אותי אם אני מרגישה
טוב כשנראיתי נורא.

ואכלתי את אותו האוכל, רק בגוון ובצבע שונים.
וחיפשתי עיצוב אחר שיגיד, היי, זאת אני פה וכואב לי הרבה.

ותודה שהיה לך מספיק אכפת כדי להגיד לי שאתה שונא אותי.

ומצאתי את עצמי נסחפת לשיחות ישנות עם נושאים חדשים,
וגיליתי שהרבה קרה בכמה חודשים בודדים,
כשהיא התקרבה להוא ששינה את כל זה.

ותודה שניסיתם לגרום לי להבין את מה שקורה בשיחות שביניכם.

ניסיתי להגיד דבר רע, אבל במקום זה נהייתי נחמדה.
ורציתי לספר לה את העידכון האחרון ולעשות איתה החלטה,
אבל היא אמרה לי לחכות שניה, ובסוף הגיעה ההפסקה.

ותודה, שמתי שאתם מכירים בן אדם אחר, אתם לא עוזבים אותי לבדי
לחכות לכם.

ואתם ניסיתם לשנות אותי כדי להרגיש טוב עם עצמכם,
ומצאתם את עצמכם יותר רגישים ממני.
ואני לא מכירה אתכם, אבל אתם גרמתם גם לי לא לרצות.

ותודה שהזכרת לי שאני גם לא רוצה להכיר כל פעם מחדש שרציתי.

וכתבתי עידכון כמו פעם, ארוך ולא מובן,
מלא בשטויות עליהם ועליי
בצבעי שחור ולבן ואפילו אפור
ואני עדיין מחפשת עיצוב, כמו בתחילת כל סיפור.

ובאמת תודה שהראתם שאכפת לכם.

וכתבתי את זה כמו כל דבר אחר
אבל לזה אני מרגישה קשורה כי הוא מדבר על זה
שההוא רשע ועל ההיא שלא נחמדה
ועל כל מה שקרה לי היום בלי שתדעו שאת האמת
שנמאסו עליי כולם

ותודה שטרחתם לכתוב תגובה כאלו אתם יודעים על מה כתבתי עידכון

התגובות ישארו כמו פעם
וגם ההרגשה הכללית.
אני לא בדיכאון, אין לי סיבה,
טוב, יש לי הרבה אבל דיכאון חדש יפריע לישן
שונא, אוהב, לא אכפת לי.
האגו נפוח כמו תמיד, אתה דפוק, ילד, אתה דפוק
"אף אחת לא מתחילה איתי": כן, בטח, מה שתגיד, חבוב
הייתי הראשונה שלך ואני לא רוצה לדעת כמה היו לך מאז.

ותודה ששיקרת לי כשאמרת לי שאכפת לך ממני, כי אני תמיד ידעתי
שאתה זונה, ותמיד ידעתי שגם אני.

החיפוש אחרי העיצוב ממשיך,
אבל הדבר הזה לא.