טל גונן / רגעים |
ושדה הראייה שלי הופך למטושטש בעקבות הדמעות שמציפות את עיניי
וזולגות על לחיי.
מתי זה ייפסק?
אני כל כך מפחדת... מהכל...
תמיד הייתי אומרת לך, שמותר להישבר מדי פעם ושאנחנו חייבים
לעצמנו את הדקות שבהן אנחנו בוכים בסתר בלי מעצורים.
כל זה מביא אותי לשאלה החוזרת על עצמה מדי פעם בראשי, ואין
עליה מענה-
כמה יקרים וחשובים לנו רגעי החסד הקטנים שיש לנו עם עצמנו?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|