תמיד פחדתי מהחושך
אבל הפעם לא,
הפעם זהו חושך שונה,
חושך מרגיע.
מין שילוב של החושך והשקט,
פתאום הם מקנים לי שלווה פנימית שכזו.

יושבת על האבנים שלי
במקום הקבוע,
יושבת וחושבת.
איכשהו אתה תמיד מופיע,
תמיד מופיע במחשבותיי.

פתאום יורדת לי דמעה,
מאיפה היא הגיעה?!
לא דמעה של עצב,
ולא דמעת שמחה,
אולי דמעה של געגוע.
איך זה שסתם אני בוכה?!

מוציאה אויר
עם 52 רעלים שונים,
ריאות שחורות?!
למי איכפת,
הרי צריך למות ממשהו.

לא פוחדת מהמוות.
אף פעם לא פחדתי,
נשמע לי מרתק למות,
אבל אני עוד לא רוצה למות.
עוד יש לי כמה דברים לעשות לפני זה.
לכל אחד יש מטרה בחייו,
או לפחות צריכה להיות.
ולמי שאין,
הרי זה שחייו מיותרים.

יושבת לי בחושך,
נהנית מהשקט.
מסתכלת על הירח,
נראה כאילו הוא מחייך.
עבר זמן מה מאז חייכתי סתם.
חיוך של אושר.
לרוב את מקומו של החיוך תופסות הדמעות.
תמיד יש סיבה,
אבל נדמה כאילו הפעם לא.

לילה הוא דבר מיוחד.
שילוב של שקט וחושך.
שקט אוהבת, חושך פחות.
חושך מרתיע, שקט מרגיע.
שילוב של שניהם מקנה ללילה פן מסתורי שכזה.
אוהבת את הלילה,
את השקט והחושך גם.