מור דיין / אינסוף |
על מילים
שפעם כתבתי
כבר לא מקשיבים
לשירים
שפעם שרתי
אטומים,
לדמעות שפעם זלגו.
כל דמעה
הופכת למילה
בשיר האינסופי הזה
ואני כאן הולכת
בסמטה חשוכה
וקולו כבר רחוק
וכמעט לא נשמע.
עיגולים, עיגולים
על דף מקושקש
סיבובים, סיבובים
ברחוב מעופש
מפוחדת מאד
ממשיכה לצעוד
בדרך האינסופית הזאת
בלי לקבל שום אות.
ופנייך כמעט נשכחו
ונבלעו לתוך תהום עמוקה
שחפרת אתה
כשרצית לברוח
ממני
(לפחות כך נדמה לי).
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|