הושט את הכף והנח לי להובילך אל השביל
בו תפגוש כרוב עניו
והוא ייקחנה אותך אל מקום לא נודע, בו צרות אינן קיימות
בו אין רוע ואופל
בו תרגיש לראשונה רק רוך ושמחה
ואת כל השאר תוכל לזרוק, לשכוח
לשים בצד, כמו שיר שאינך מרוצה ממנו מספיק
או פתק מאיים מהילדות שהעדפת לא לפתוח.
תכבול את זכרונך באזיקים
ותזרוק את המפתח לאוויר, שיתמוגג
ותחייך חיוך אחרון,
כי ברגע הזה הסגרת את זכרונך למאסר עולם.
אבל אם לא תפגוש את הכרוב
ובמקומו תפגוש ידיד, הוא יוביל אותך אל החיים
החיים האמיתיים, חיים עם צרות, אכזבות, נפילות כואבות
אך גם אל זכרונות נפלאים
שאותם לא תאלץ להסגיר למאסר עולם. |
