קמה בבוקר יום חדש, השמש זורחת הרוח נושבת, מתחילה עוד יום
שגרתי.
אין לי מושג מה מחכה לי ביום הנורא הזה... בינתיים הוא נראה כה
יפה.
שעת הצהרים הגיעה ואיתה ועדה של פרגונים על התקדמותי והם כל כך
מעריכים!
יוצאת מהוועדה, חיוך כה רחב נמרח על הפנים וגאווה עצמית
גדולה!
היום ממשיך לו בשמחה ובכיף, אנשים נפלאים סביבי ובאמת טוב
לי...
שעת הערב אט אט מתקרבת ואני בהכנות שגרתיות - מקלחת, ארוחת ערב
וכל שאר ההתארגנויות הרגילות...
ואז שיחה.
יושבים כולנו ושומעים שיחה, שיחה שבה מוזכרים כל הפצעים
האישיים, הפרטיים, הכי הכי כואבים.
ואז דמיון מודרך - הכול צף מחדש, ה-כ-ו-ל-!
העיניים מתחילות להיות מוצפות בדמעות של כאב וחוסר אונים.
ואיתם הלילה נכנס.
נכנסת למיטה, מכבה את האור ואז מתחילות ההזיות.
רואה אותו מתקרב, נוגע, מכאיב, שובר אותי לאט לאט בכזאת
מיומנות!
מסתכלת על התקרה ששם אלוהים נמצא בהרגשה, ומתחננת. כה מתחננת
לישון בשקט...
אך אלוהים בוחר שלא לעזור והכאב ממשיך.
פחד אינסופי חודר עמוק עמוק לתוך לבי ונשמתי.
רעד בלתי ניתן להמחשה ממלא את גופי חסר האונים...
ואז התכווצות ועוד אחד ועוד אחת...
אני קוראת לעזרה והיא מגיעה. יושבת לידי ומלטפת וכל כך מנסה
להרגיע.
אך היא בעיניים שלה לא רואה.
לא רואה כלום חוץ מההגבות וההשלכות הפיזיות.
ואני בוכה ומתפללת והוא לא נכנע! לא מרפה אפילו לא לרגע
וכואב ועצוב ואפל...
אט אט בוקר חדש מגיע והעולם חוזר להיות נעים ויפה.
מנסה להתאושש, לעכל, ולא מצליחה!
מחליטה להילחם, לחזור לשגרה.
בית ספר, כיתה י"ב, בית, חיים!!!
אני לא מצליחה.
ל-א  מ-צ-ל-י-ח-ה !!!
עייפות מתחילה להציף, העיניים מתחילות להיעצם, נרדמתי.
בחלום הוא מגיע שוב, ושוב סרט האימה הזה חוזר...
מתעוררת. רועדת, בוכה, פוחדת כל כך...
ואז מגיעה הבשורה - מה שאני עוברת זה התקפי חרדה!
וכך כל יום עובר בייסורים, והלילות נוראים!
אני מחליטה להילחם!!!
המלחמה הכי קשה בחיי הכה צעירים - מלחמת ההתמודדות!
לא לברוח לרגע...
לא לוותר לעצמי, לא להתייאש!!!
וכך חודשיים שלמים נלחמת אני בכל כך הרבה פחדים, הזיות,
נוסטלגיות כל כך כואבות...
כל לילה מביא איתו עוד התמודדות, עוד ייסורים, עוד מלחמות...
והימים גם הם...
ואני ממשיכה להילחם!!!
סביבי אנשים מדהימים שכל כך תומכים, אוהבים, ולרגע אחד לא
מרפים...
לאט לאט הגוף דועך.
לא ישנתי חודשיים.... ח-ו-ד-ש-י-י-ם!!!
אני מתחילה לאבד תקווה...
אך המדהימים מזכירים לי את האור שבקצה המנהרה...
ואני ממשיכה להילחם. לא מוותרת ולא נכנעת!!!




לילה אחד אני מצליחה לישון 20 דקות, לילה אחרי 30 , וכך זה
נמשך עד שאני חוזרת סוף סוף לישון.

לחיות...








ניצחתי!!!