[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יש לי שאלה, אולי מישהו יכול לעזור?
מכירים את הגוש הזה שנוצר בחזה כשמאבדים מישהו אהוב? כשמאבדים
את האדם שאוהבים יותר מהכל, שמוכנים לתלוש פיסה מהלב ולתת לו,
מישהו שבלי לחשוב פעמיים הייתם מוכנים לאבד את החיים בשבילו?
הגוש הזה שמתחיל בבטן, ממלא את כל בית בחזה, את כל החדרים של
הלב ועולה למעלה לגרון. הגוש ששוקל כמו סלע גרניט ומוחץ בכל
הכובד שלו את הנשמה, מועך אותה תחת עצמו ואל נותן לה להשתחרר.
הגוש ההוא שמדי פעם נראה שיש לו חיים משלו ושהוא מתפשט כמו
סרטן ומשמיד כל איבר בגוף, שאי אפשר לנשום כי אין מקום בריאות
לאוויר, שהמוח לא עובד וחושב כי הוא עטוף מכל כיוון ושום דבר
לא חודר פנימה, ושכל הזמן קר כי הדם לא זורם בעורקים - הלב לא
מסוגל להתכווץ כי כולו מלא באותו הגוש.
מישהו יכול להגיד לי איך מוציאים את הגוש הזה? איך נפטרים
ממנו?
מדי פעם אני מרגיש צורך נוראי להקיא, לא צורך פיזי, צורך נפשי,
להוציא החוצה את הדבר הזה שיושב באמצע הגרון וממלא את הקיבה.
רוצה להשמיד את המוח שמלא עד אפס מקום בכל מה שקשור אליה. רוצה
לדמם למות כדי להוציא אותה מהוורידים שלי. רוצה לפעור חור
באמצע החזה ולתלוש את הלב שכואב עד שהכאב נהיה אמיתי כל-כך.
היום היא אמרה לי שהיא יוצאת עם מישהו... נראה לי שהגוש
המזדיין הזה שילש את המשקל שלו. עד כדי כך שרועדות לי הברכיים
והיד מסרבת להתרומם כדי להביא את הסיגריה לפה.
מישהו אולי יודע איך נפטרים מהבחילה שנוצרת כשאני חושב עליה
בידיים של מישהו אחר, שמישהו אחר מחבק אותה, שמישהו אחר מנשק
אותה?
מישהו יודע אולי איך מתמודדים עם כאב שאין לו תרופה? איך
מתמודדים עם קור שאש לא יכולה לחמם? איך ממלאים בחזרה ריקנות
אפלה, בור שחור וחסר תחתית שנפער במעמקי הנשמה ובולע כל קרן
אור מזערית שמצליחה לחדור פנימה? יש למישהו דרך להתמודד עם
עייפות ואפטיה מחוסר שינה ורעב מתמיד למרות שלא רוצים לאכול?
היא אמרה לי היום שלדעתה הדרך הכי טובה לשכוח אותה זה למצוא
מישהי אחרת שאוכל לאהוב.
מישהו יכול להסביר לי איך מוצאים מישהו כזה כשבכל מקום אני
רואה אותה?
את הריח המתוק שלה שאין שני לו, ריח שהיית יכול לזהות בכל מקום
וזמן, ריח שעל כל אחת אחרת פשוט שונה, לא זה, לא עושה לי את
זה.
ההליכה שלה, הריחוף הקליל הזה, כאילו הולכת על אוויר, הליכה
שלידה כל השאר נראה כמו דידוי של איש צולע.
הקול שלה שרק תו אחד שלו יכול לרוקן את הנשמה מכל דבר רע שקיים
בה ולמלא אותה באושר, כמו מוזיקה אלוהית?
נקודת החן ההיא...
איך לעזאזל אפשר למצוא אדם אחר לאהוב כשבכל אחת אני רואה רק
שברים מהשלם שהיה, שברים שמחזירים בפלאשבק את הפנים שלה אל מול
העיניים, את הקול שלה באוזניים, המגע שלה על כל קצה של עצב ואת
החום שלה בתוך הלב הריק?
מישהו יודע מה שמים על פצע מדמם בלב, פצע שהיא נוטפת ממנו טיפה
טיפה, פצע שבכל נגיעה בו מתחיל לשרוף ולבעור מחדש באש המאכלת
שלה? מישהו יכול אולי לעזור לי לחבוש אותו?
מישהו יכול להשתיק את הנשמה שצועקת ומייללת כמו הצפירה ביום
הזיכרון בשעות הקטנות של הלילה, קול קורע לב ומחריש אוזניים
שמאיים לפרוץ החוצה דרך הפה, קול שקורא לה לחזור?
מישהו יכול לעזור לי להפר את הדממה שנשארת אחרי שהצעקה גוועת
והיא לא עונה, את דממת השתיקה שלה?
לפני כמה זמן ראיתי תמונה שבה מצויר בחור עומד ומביט בחוסר
הבנה בחור פעור בחזה שלו, וברקע יש אישה שמתרחקת ממנו, והלב
שלו, שהיא מחזיקה ביד, משאיר אחריה שביל של דם. מישהו יודע איך
להחזיר את הלב שלי? למלא בחזרה את החור?
יש מישהו שיכול להגיד לי אין מוחקים את הצלקות שנשארות על
הלב?
יש מישהו שיודע איך שוכחים?
                                                   

                                        יש שם מישהו בכלל?
מישהו מקשיב?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נושך כריות


מיליון ואחד
דרכים להגיד
הומו בלי באמת
להגיד את זה


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/4/06 1:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דימה בושנסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה