הנה הגיע יום שישי, סוף שבוע.
היא קמה עם חיוך, הרי היא זכרה שהיום יום שישי, היום האחרון של
הלימודים לאותו סוף שבוע, שכה ציפתה שיסתיים כבר... לא
שהלימודים היו כה גרועים, פשוט היו בסדר, רגיל, לא כיפים אך גם
לא כאלה נוראים.
אותו יום בבית הספר, נראה לה כה ארוך..והנה הוא הסתיים!!!...
היא הגיעה בשמחה רבה אל הבית, עוד שבוע מעייף הסתיים לו.
היא כל כך רצה, ציפתה וקיוותה, שהיום היא תדבר איתו. בכל השבוע
המעייף הזה, לא יצא לה לדבר איתו.
היא כל כך רצתה לשפר את היחסים שלהם, שהגיעו לשפל המדרגה, היא
רק רצתה שהם יחזרו לדבר כמו פעם, רק את זה היא רצתה.
הם החלו לדבר, היא כל כך שמחה... אבל לפתע משום מקום. טון
השיחה התהפך לחלוטין, למה ואיך. לא היה לה אכפת. העיקר שהטון
יירגע.
הוא רצה לדעת מה עובר עליה, פתאום הבין שמשהו עובר עליה עדיף
עכשיו מאשר אף פעם או מאוחר יותר היא אמרה לעצמה.
היא התחילה לדבר, אט אט... לשפוך את כל הכאב שהיה במלאי.
היא ציפתה שהוא יבין , זה שתמיד הבין לא שאל יותר מדי שאלות,
ידע בדיוק מה לשאול. וגם זה שהיה לו כל כך אכפת ממנה ואפילו
פעם אהב אותה.
היא דיברה, שפכה... ולקראת סיום, שאלה אם הוא מבין. הוא ענה
כן, והיא כל כך שמחה. לא ידעה את עצמה מרוב אושר. רק שהיא לא
ציפתה את מה שקרה בדקות שאחרי.
לפתע כאילו משום מקום הוא הביא את אותה שאלה, שפרושה היה כה
ברור. אבל היא לא רצתה להאמין, כי לפני דקה הוא אמר שהוא מבין,
אז למה הוא ברגע אחד, קטן. האדישות שבו דיברה, הרגה... חיסלה
כל אמונה, כל סבלנות שהייתה לה. רק שחבל את האהבה שלה אליו היא
לא חיסלה וגם לא את האכפתיות. הוא חיסל בנוסף גם את אותה
ידידות נפלאה שהייתה, היא רק רצתה לקום. להאמין שזהו עוד סיוט,
חלום... העיקר שזה יתברר כלא אמיתי. אבל לא... היא הבינה שזה
מציאות כואבת אבל מציאות... היא לא חשבה... היא רק רצתה להעלם.
אמרה "בי", וברחה. זה היה ברור שמרגע זה הכל הולך להשתנות,
החיים יהיו אחרים בלעדיו. בלי לחשוב הרבה. היא הלכה, וקרעה כל
זיכרון ממנו. היא החליטה שלראשונה בחייה היא תמחק אותו מהחיים
שלה, אחרי שהיא כל כך הרבה פעמים, סלחה לו והאמינה בו.
שני הדובים שהוא נתן לה. פתאום כאילו שינו פרצוף. והחלו לבכות
איתה ביחד. אבל גם אותם היא לא רצתה. לזרוק היא לא הייתה
מוכנה. אז העבירה אותם אל בית אחר,  הרחק ממנה. כל כך הרבה
זיכרונות נקטעו ברגע אחד.
רק לברוח לעולם אחר, או שהאדמה תבלע אותה, כל דבר היה מתקבל
באותו הרגע, אך שום דבר לא קרה והמשאלה לא התגשמה, ושום נס לא
קרה.

עכשיו אני רוצה להבהיר משהו, האהבה שהתכוונתי אליה, היא אהבה
של ידידים בלבד, אני רציתי להבהיר את זה כדי שאותו דבר שעליו
מדובר בסיפור... שיש לי הרגשה שהוא הולך לקרוא את זה... למרות
שהייתי מעדיפה שלא, אבל אין לי שליטה על כניסות של אנשים לפה.
אז אני מבהירה באופן חד וחלק בלי ספקות משמעות של אותה אהבה,
היום הכל שונה. אני כבר התגברתי לחלוטין, זה נכתב בשעה