נישבר, לוקח נשימה אחרונה.
יודע, עוד רגע, ייעצמו העיניים, האישונים יתרחבו,
הורידים יירגעו, והדם לא ישוט ברחבי הגוף.
ניקרע, שולח מבט אחרון.
לא יודע, מה עומד להיות, במקום הזה.
כשהתמונה על הקיר תהווה רק זיכרון, והריח
מהחדר יתפוגג.
בורח, רוצה לשכוח את כל מה שנחרט בתוכו.
כל דמעה חרוכה שחתכה את הלחי במלח השורף.
כל רגע שהרגיש לו כמעין מביא עליו את הסוף.
והכל, בוער לו בפנים,
מבעבע...
רוצה להתפרץ החוצה ולהעלות באש את כל מה שפחד
להוציא. להגיד את הכל בלי לברוח. רוצה להתמודד...
עיניים כחולות בהירות ונקיות נמרחות בדיו סגול כהה,
המשחיר את הלובן הטהור שעכשיו נמחק לאט לאט.
הגוף נרגע,
הנשמה תועה...
והוא עכשיו כבר לא פוחד.