הוא בא לבקר...
הזמנתי אותו והוא בא.
"נסע שעה וחצי בשביל לראות אותי... זה בטוח רציני"

"אני במרכז"
"אני באה, חכה שתי דקות"
הגעתי.
חיבוקים נשיקה בלחי...

לקחתי אותו אלי...
לא רוצה לאכול... לא רוצה לשתות.
אני תמימה...רצה לראות את החדר שלי,הלכנו.
הוא ביקש מסאג' כי הגב שלו מהנסיעה הרג אותו, שעה וחצי
באוטובוס זה לא צחוק.

עשיתי לו קצת - ואז הוא אמר שתורו לעשות לי.

הרי כבר עשו לי את זה - להתחיל במסאג'. ואז הופ. החולצה
יורדת.

אז היא ירדה... כבר רגילה להיות כמו בובה שמורידה חולצה בלי
לחשוב - רק לבצע.
ואז הוא המשיך... גם המכנס ירד - קצת חדש והפתיע אותי.
אבל שותקים.

הוא התחיל להתחכך בי - שיתפתי פעולה.
חשבתי שיש רגש.

הוא רצה לחדור - אמרתי לא.
כנראה בשקט מידי.
הוא התחיל - קלטתי מה קורה ושתקתי.

עיכלתי, אמרתי די.
הוא קם עם חיוך - אמר שאני הראשונה שלו.
המשכנו קצת להתחכך אחד בשנייה... הוא מתחכך אני לא זזה.
הוא גומר.

הלכתי שטפתי את עצמי - והוא אמר שהוא צריך ללכת...
ונסע.


זה לא אונס...
הוא לא שמע אותי.
הזמנתי אותו אליי - בשביל מה כבר אני אזמין אותו אם לא לזה?
אני זרמתי - למה ציפיתי?

הוא נסע - ואני נרתעת מכולם. אני פגומה.
רק לזה אני טובה.
רק למגע כדי שהוא יגמור.
כדי שלו יהיה טוב.

ואני כמו בובה מכנית.
שוכבת שותקת.

ובוכה מבפנים.