אילו היה לי עוד זמן לומר לכם מדוע הוענקו לי חיים,
לא הייתי יודעת לתת לכם תשובה,  
החיים אולי ניתנו על ידי האל,
אבל פעמים רבות הם נלקחים בידי האדם.
איני רואה רע במה שעשיתי,
מכיוון שיש דברים שאל להוסיף להם,
וכאלו הם חיי.
אילו היה לי עוד זמן לומר לכם איך חייתי עד כה,
הייתי ברצון נותנת לכם את התשובה,
הייתי אומרת, שהשמש נתנה לי חיים,
והגשם, והרוח.
ואתם, שנשארתם על פני האדמה בינתיים,
חייבים לכבד את אלו, כמו שכיבדתם אותי.
הייתי אומרת, שהחברות נתנה לי חיים,
ואתם, שנשארתם על פני האדמה בינתיים,
חייבים לפקוח עיניים ולהבין שזוהר החברות רב אף יותר מן השמש
ביום הזוהר ביותר,
שהקשרים שקשרנו עם חיים אחרים יכולים להתנתק מהר מדי,
מהר כמו ניתוק החיים עצמם.
הייתי אומרת לכם שהאדמה העניקה לי חיים,
שמשפחתי עודדה אותי להמשיך ולחיות את 16 השנים,
שאותם העברתי בפסיעה על הארץ,
ובצפייה ברשע שאינו ישן,
ושנתנו לי כוח להאמין שיש גם טוב לצד הרשע,
ואתם, שנשארתם על פני האדמה בינתיים,
חייבים לזכור שאסור לתת לחיים להיות חסרי משמעות,
שחובתכם וזכותכם להטביע חותם על העולם,
לקדם את הטוב כמו את הרשע,
ואני, מקיימת את חובתי וזכותי במכתב זה.
זוהי צוואתי האחרונה, והיא נקראת אהבה,
אהבת הרשע לצד הטוב, והיכולת לשנות ולתת להשתנות,
אהבה האויב לצד החבר, כי גם הוא טוב בדרכו שלו, ואתם רק צריכים
לנסות ולראות את זה,
אם הייתי יכולה לומר לכם עוד דבר אחד לפני שיידמו שפתיי לעד,
הייתי רוצה לבקש שתזכרו אותי באהבה, ולא בשנאה,
עשיתי את מה שעשיתי כי יש לכם עוד תקווה,
וכשנפשי גוועה באפלה, אתם יכולתם לפרוח,
אל תאשימו את עצמכם, אהוביי,
כי אשמתי זו הייתה.
זכרו אותי באהבה, וזכרו את האהבה שהייתה בי אליכם,
ופזרו אותה בעולם.
זוהי צוואתי האחרונה, והיא נכתבה ללא כפיה, ברצון ובאהבה,
שמגיעה לכולכם.
מוקדש לכולכם באהבה שלא יכולתי לתת בחיי,
אך אולי מותי יוכל