בכניסה למיני מרקט בשעה שלוש בבוקר נמנם על כסא ישן מאבטח
מבוגר עם שיער ארוך ומשקפיים עבות.
נמרוד כבר ידע מהסיורים שערך בשלושת הלילות האחרונים שלשומר
קוראים פאבלו ושהוא מסיים חבילת טיים כל משמרת שנמשכת שמונה
שעות. נמרוד חיבב את פאבלו לאחר שאתמול בלילה כשהוא נכנס
לסופר, פאבלו שאל כרגיל אם יש לו נשק ולאחר שאמר שלא פאבלו שאל
אותו אם הוא רוצה לקנות וחייך. נמרוד חשב שצבעי האדום הזועקים
של חזית המיני מרקט מכוערים והוא תמיד שנא שמות כמו המכולת של
ניסים ולכן העדיף אותה על פני הסופר ברחוב הסמוך. בשעה שנמרוד
חיכה הוא הדליק סיגרייה והחליט להקדיש אותה לרותם. באמת מסכנה
,וזה אפילו לא היה שווה את זה, הדמעות שלה לא עזרו.  אפילו
כשנמרוד שיקר לה ואמר לרותם אחרי שנה שהם גרו ביחד שהוא בגד בה
והיא בכתה ובכתה, ורק שאלה מדי פעם למה? עד שקמה והלכה. אפילו
זה לא עזר, נמרוד רצה לראות עוד. לאחר שסיים את הסיגריה נמאס
לו להריח את הצחנה סביבו שעלתה מהגופות שהיו פעם בני אדם
ועכשיו התנודדו עם עגלות מלאות בפחיות. הוא וידא שפאבלו עדיין
מנמנם, שהאקדח מוסתר מתחת למעיל וצעד לאט לעבר המיני-מרקט.
פאבלו לא טרח לעמוד ולהתלוצץ כמו אתמול ופטר את האיש שזיהה
כלקוח ותיק בשלום קטן עם הראש וחזר לנמנם. נמרוד נכנס למכולת
והלך ישר לדוכן מוצרי החלב. לצידו עמדו בחור ובחורה בלונדיניים
כבני גילו שניהלו ויכוח שקט. כמו תמיד במצבים כאלו נמרוד הקשיב
בשקט כדי לראות איך בני אדם מתנהגים. הוא עשה את עצמו כמתעניין
במגוון הגבינות והקשיב. "אני לא מאמינה שלא סיפרת לי עליה"
אמרה הבלונדינית, הבלונדיני הסתכל עליה ואמר "מותק לא סיפרתי
לך כי לא קרה כלום בינינו". "זה כלום? התחלת לצאת איתי כשעוד
יצאת איתה ואני צריכה לשמוע על זה ממנה?" הבלונדינית אמרה
בכעס. נמרוד שלא יכל להתאפק ורצה לראות איך הם יגיבו, אמר
לבלונדינית: "תגידי מתוקה אולי נמאס לך ממנו ואת רוצה לבוא אלי
הערב?" הבלונדיניים הסתכלו עליו המומים מלמלו כמה מילים לא
מובנות ויצאו יחד מן המכולת. נמרוד קיטלג את תגובתם בתור לא
שווה קטלוג ,בחר חלב 1% וכמה גבינות הוא ניגש לדלפק. הוא שאל
את שלומי המוכר מה שלומו כפי שעשה בשני הלילות האחרונים. שלומי
ענה "יהיה בסדר בעזרת ה'" וארז את המצרכים. נמרוד שלף את האקדח
בתנועה מיומנת כפי שהתאמן פעמים רבות במטווח ואמר: "אני באמת
מצטער שלומי אבל זה שוד". שלומי הסתכל על נמרוד בבעתה ולא
הוציא מילה. "תכניס את כל הכסף לשקית כהה בבקשה." שלומי מילא
אחר הוראותיו ומילא את השקית. פאבלו נכנס אל המכולת ואמר במבטא
הארגנטינאי הכבד שלו: "שלומי יש לך אש? אני..." ואז שם לב
לאקדח. הוא הושיט את ידו לעבר האקדח שלו אבל זה היה מאוחר מדי.
נמרוד הסתובב וירה כדור אחד בראשו. נמרוד לקח את שקית הכסף
ורכן לעבר פאבלו השכב דומם בתוך שלולית דם. "אני מצטער חבר"
אמר בשקט ורץ החוצה. נמרוד חזר לדירה השכורה והאפלה שלו, שם את
השקית על השולחן והתיישב. הוא פתח את המחברת העבה שהייתה באמצע
השולחן, ועל כריכתה היה כתוב באותיות סתמיות "תגובות" ורשם:
"שוד: שלומי בעל המכולת - לא זז, פאבלו המאבטח - ניסה להיות
גיבור ומת."
גם זה לא עזר. הוא עדיין רצה לראות עוד.