ראיתי רק אביר עצוב
אביר לא אסיר,
אותו האחד -
זה שהאיר, הגביר -
את פעימות ליבי.
לחץ לי את היד,
הרגשתי מוכנה להכל.
הגן עליי מכל פגע,
כאילו הייתי צמח יתום.
האביר הזה מולי,
הוא קרץ לי.
הוא השליך את הכל
לתוך בור -
הוא היה נראה פתאום -
גדול.
האביר שהסיר,
לא אסיר.
הוא הסיר כל דמעה מלחיי,
הגבר שתמיד שהה שם -
בחלומותיי.
לרגע הוא נחלש,
גבו התכופף, התרופף -
הדגל השחור שבליבו מתנופף,
והוא נושף.
ואני מביטה בו,
בתמימות של בתולה צעירה.
שוקעת בתוכו,
פתאום אני מולו האבירה.
הוא צונח,
בורח מהפצעים שכיסח.
הוא בוכה,
דבקו בו הדמעות שהסיר מלחיי -
הוא כמעט ולא חיי.
אני ממשיכה להביט,
אז הוא היה כוכב שביט -
עכשיו הוא חבית,
מתגלגל ומתגלגל
לתוך תהום עמוק -
והוא שואל, מתפתל -
יודע שעכשיו זה הסוף.
האביר הפך לאסיר,
כבלו ידיו בזרדים שהסיר. |