זה כבר לא אותו הדבר,
נאחזת בזיכרון מוכר.
אבל אפילו הגשם כבר לא מצליח
לייבש את דמעותיי...

וזה לא כמו פעם,
כשזה היה רק לשם הביחד.
וצחוק הגורל נתן את זה מילתו האחרונה...
בסוף אני זו שנשארה לבדי.

וזה לא כמו פעם, כשהייתי אישיות עצמאית וגאה,
ועכשיו כבר לא יודעת איך להתמודד עם עצמי...
כי אלה רק הדמעות שבאות והולכות,
וכבר אין סיבה -
אבל צריך למצוא את הכוח להמשיך ולחיות.

אבל כבר לא אותם השמיים,
רק חור שחור-וליבי
נשבררררררררר,
ואין בו שום דבר.

וזה כבר לא אותו הדבר,
והניצוץ מעיניך סר.
וזה רק יום המחר שמפחיד אותי בעיקר.
לצאת לעולם כל כך זר... כבר אין יד תומכת שתוליך אותי בדרך
הישר.

והיום, לא כמו אתמול,
זה לא אותו הדבר.
הכל בגללך נותר...
כלום.