על השביל הלבן צעדה לבדה
זעקת הבכי בראשה הדהדה
בעלה המנוח קרב אליה לנחמה
היא הרימה אליו פניה בתנועה עגומה
כשבצידי הדרך מצאוה קפואה
בתוך אדרתה הייתה שקועה
אך בחומה לא הייתה בה תועלת
ומפניה נשארו להציץ אך עיניי התכלת.
שיר זה נכתב בהשראת הסיפור "שפרה" של דבורה בארון | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.