קראו לו עודד...הוא היה בלונדיני עם עיניים ירוקות..
עיניים שכאשר היית מביט בהם הן היו מסרבות לצאת ממך..כאילו
שהוא יודע מה אתה חושב , נכנס למחשבות האישיות שלך..
הוא היה המקובל ביותר...הנחשק ביותר בעיני הבנות..
ואני הייתי זאת שתמיד בצד , השקטה ביותר , זאת שאף אחד לא שם
לב אליה..
אני לא יודעת עדיין איך נתתי לעצמי להגיע לכאן....אני מניחה
שהייתי מרוכזת בו יותר מידי והייתי עיוורת לגביי הכל, אם רק
הוא היה נותן לי צ'אנס אני חושבת שלא הייתי פה...היינו יכולים
להיות ביחד , הולכים על החול החמים של הים ומחזיקים ידיים.
אני עדיין לא יודעת מתי בוודאות יצרנו פעם ראשונה קשר , אבל זה
היה כל כך , כל כך לא צפוי! כן זאת ההגדרה.
הוא היה כל כך שונה ממה שחשבתי , תמיד חשבתי שהוא מין צפוני
שלא אכפת לו מכלום..אבל טעיתי...
"היי" שמעתי קול לא מוכר..
הסתובבתי והבלתי צפוי היה מאחוריי , זה היה הוא , עודד .
"היי?" עניתי בחזרה
"אני יודע שאת לא מכירה אותי...אבל..עזבי לא משנה"
"מה?...תגיד" אמרתי בהתלהבות...כל כך רציתי להמשיך להביט בו,
לדבר איתו
"הממ...יש מסיבה בחוף הים ביום שישי הבא"
"באמת?" נשמעתי כל כך תמימה...אבל מי בעצם לא שמע עליה?! זאת
הייתה המסיבה שכל המי והמה היו אמורים להיות בה...כל אחד היה
הורג כדי שיזמינו אותו לשם
"כן....אני לא מאמין שאני עושה את זה , אבל את מוכנה לבוא
איתי?"
"אני? אתה בטוח שאני בת האדם שאתה רוצה להזמין ולא התבלבלת?"
עניתי...עודד הזמין אותי? אותי גילי מימון לצאת? ועוד למסיבה
שכל הנחשבים יהיו שם??!! בטח אני חולמת!
"כן..אני בטוח..אבל אם את לא רוצה או לא יכולה אני אבין"
הוא היה כל כך חמוד...אני אפילו חושבת שהוא הסמיק...והחיוך
השובה שלו...
"טוב...בסדר!"
"יופי...אז ביום שישי ב7 אני אבוא לאסוף אותך"
"אוקיי....נדבר מאוחר יותר יש לי שיעור עכשיו" לא רציתי
ללכת...החיוך שלו המיס אותי..אבל לשיעור גיאוגרפיה עם המורה
נדיה אסור לאחר! אחרת...
בדיוק הסתובבתי והתכוונתי ללכת אבל אז בדיוק שמעתי
"חכי שנייה....אני אפילו לא יודע את הטלפון שלך , ואיפה את
גרה...אני אשמח לדבר איתך"
"יש לך עט?"
"כן שנייה אני אוציא אותו מהתיק"
"אפשר לרשום לך על היד?"
"בטח"
רשמתי לו את הטלפון והוא שאל אותי מתי להתקשר...יכול להיות שזה
לא חלום?!
הלכתי לי לשיעור גיאוגרפיה מסתבר שנדיה הייתה חולה והביאו לנו
מורה מחליף...ולחשוב שבמקום לשבת פה הייתי יכולה לדבר עם
עודד...
חזרתי הביתה וישר הלכתי לחדר , שמתי את התיק על הריצפה וישר
ראיתי על הכרית את החתולה שלי...פופיק..התחלתי לספר לה
הכל...היא החברה הכי טובה שלי , היחידה שניתן לסמוך עליה.
ופתאום שמעתי את צלצול הטלפון , רצתי מהר אל הטלפון
"הלו"
"הלו שלום גילי נמצאת?"
"מדברת...מי זה?"
"זה עודד" לא האמנתי שאני מדברת עם עודד בטלפון
"היי עודד מה קורה?"
השיחה עם עודד נמשכה חצי שעה שלאחריה נפגשנו בפארק ודיברנו עד
הערב
שחזרתי הביתה סיפרתי הכל לפופיק...אני כל כך שמחה שיש לי
אותה...במיוחד עכשיו
ככה הלך כל השבוע , הייתי מדברת עם עודד כל הזמן ולאט הפכתי
לאחת מין המקובלות הזוטרות אם אפשר לקרוא לזה ככה...החיים שלי
נעשו שמחים יותר...הכל השתנה בשבילי..
ועודד ואני היינו ממש קרובים אחד לשני...הידידים הכי טובים..
ולאט לאט התקרב יום שישי...הפגישה שלי עם עודד..
ביום חמישי כבר יצאתי עם חברה לעיר וקניתי מכנסיי ג'ינס יעני
שנות השישים וחולצת קשירה בטן..
ביום שישי ב6 נדמה לי , כבר הייתי מוכנה...אולי ציפיתי ליותר
מידי?
עודד בא בדיוק ב7.... הוא צלצל בדלת... פתחתי אותה ושם הוא עמד
לפני עם חיוך שובה.
הוא נראה מדהים , הוא לבש ג'ינס וסריג נשמע רגיל ולא
מיוחד...אבל עליו זה נראה ממש מקסים...בעצם הכל נראה מקסים על
עודד.
נסענו לים...כל הנסיעה שתקנו..אבל זאת הייתה שתיקה רומנטית..
שהגענו כולם אמרו שלום לכולם והיה ממש נחמד..מזלי שכבר הכרתי
רבים מהם ולא הייתי נבוכה מידי...
עודד עזב אותי לרגע ואמר לי "אני מיד חוזר מתוקה" , פעם ראשונה
שהוא קרא לי מתוקה..
הסתובבתי בין כולם...הם היו נחמדים , לא צפוניים כמו שחשבתי
שהם...או שהם היו והסתירו את זה?
אבל כנראה שאני לא אגלה אף פעם..
עודד חזר והתיישבנו סביב המדורה עם כולם ,  דיברנו...אפילו היה
שלב ששיחקנו אמת או חובה...אומנם ילדותי אבל זה היה אמת או
חובה שנתנו לי הרגשה טובה לפחות ל30 שניות...הנשיקה הראשונה
שלי עם עודד...ובכלל הנשיקה הראשונה שלי אני לא אתחרט על
הנשיקה הזאת אף פעם , למרות מה שקרה.
הנשיקה מהאהבה הראשונה והאחרונה שתיהיה לי אי פעם.
נשארנו בים עד מאוחר והתנשקנו עוד כמה פעמים , אני חושבת
שהסמקתי כל הזמן. ואני חושבת אפילו שפעם אחת הוא מלמל אלי משהו
שנשמע כמו "אני אוהב אותך"
זה היה היום הכי מאושר בחיי.
ביום ראשון שחזרנו לבית ספר עודד בא אליי ואמר "אני חייב לדבר
איתך גילי" גילי? ממתי זה גילי ולא מתוקה?...אני חושבת שידעתי
מה הולך לקרות אבל לא רציתי להאמין בזה
הלכנו לצד ואז הוא אמר לי "תראי זה לא הולך ביננו אני מצטער"
ואז הוא הלך כאילו אני לא קיימת בשבילו..
ישר חזרתי הביתה לכאן , אפילו שהפסדתי שיעורים...
הייתי חייבת לספר לך את זה פופיק ולהקליט בשביל כולם שיבינו
אותי את כל הסיפור מהתחלה שתבינו למה אני עכשיו שוכבת פה
בשלולית דם...
"מיאו" לא פופיק זה בסדר אם אני לא יכולה להיות איתו עדיף
למות
"מיאו" תמסרי לאמא שאני אוהבת אותה , ואם עודד יבוא להגיד שהוא
מצטער פשוט תעשי לו מיאו
והוא יבין...
אני אוהבת אותך פופיק , ואני אשמור עלייך מלמעלה.