[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








את
שירהורים
(הרהורים שמתים להיות שירים)
חלק ב'

איש חכם אמר

יצירה לא נועדה
למבקרים
היא נועדה
לצופים לרואים ולשומעים
להנאתם לשנאתם
כשמבקר מגיב ליצירתי
הגרועה
סימן שהוא יותר טיפש
ממני

המתים חיים לנצח

המתים חיים לנצח
זאת עובדה
אתה חי מאה ועשרים
שנה
הצל שלך
שקוף לקהילה
לכל היותר אומרים
בחור טוב היה
אך אם הורגים אותך
על הבמה
אתה חי לנצח
גם אם בחייך
כולם שנאו אותך

לכתוב זה כמו למות

לכתוב זה כמו
למות
הקרב מתחיל על דף
צחור בתול
הדיו דם מלבבך
זורק מלים
עצוב לך, אחר צוחק
המלים קטנות מדי
לספר את הרגשות
וכשהדף מלא שחור אדום
אתה מת לרגע קט
וכמו הפניקס
מתעורר שוב
לתחייה
לקרב חדש נוסף
שבו תמות שוב
על דף נייר
שטרם נאנס בדיו

ברוגע הוא אמר לה

ובאה חבטה
ברוגע
היא חשבה
זה יעבור
עד החתונה
ברוגע
היא הסכימה
כי כך חינכו אותה
ברוגע
הם בכו לה
ליד המצבה









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טמפונים מדממים
תוקפים אותי
בחלום


אחד על ספת
הפסיכולוג


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/5/06 19:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חיים פינקסון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה