השמיים קצת כהים היום
העצבות קצת שולטת
שעוני הזמן
מתקתקים לי באוזן
מזכירים לי שהם לא עוצרים
ולא מחכים לאף אחד

למרות שהשעון מתקתק
ולמרות שהייתי רוצה
להספיק הרבה דברים
למרות שכואב לי לבד
ונורא עצוב
ולמרות שכל שנייה
היא כמו שעות של בדידות
למרות שהמקום שבו השמש שוקעת
הוא אינו המקום הבטוח עבורנו
למרות כל אלו
אני מחכה

את כל הזמן
וכל מה שצריך
את האהבה
והסבלנות הבלתי נגמרת
את ההמתנה שכבר מורגשת
בכל שרירי הגוף
את הדמעות בלילות
ואת העיניים האדומות
את כל אלו
אתן

אני חייבת לעצמי להצליח הפעם
אני חייבת לחכות
ולתת לזמן לעשות את שלו
אני יודעת שאם אחמיץ
אתחרט על כך
ועל כך,
אשאר,
מתחרטת,
כי כמוך לא היה
וכנראה גם לא יהיה

אתה הפרפר שמעופף בשדה שלי
אתה מושך אותי אליך
והפיתוי גדול לי מדי
אני שולחת יד לקחת
ואתה בורח
מפחד
חושש
נרתע

תן לי הזדמנות אחת
להוכיח שאני עומדת בפיתוי
תן לי מבט אחד שיאמר לי כן
תן לי להחזיק אותך
לפני שאתה עומד ליפול
תן לי לחבק אותך
בשנייה שהזמן מקציב לי

לא מסתכלת לצדדים
ולא הולכת בדרכים צדדיות
לא מדברת על אנשים
ולא מתנהגת כמו כולם

אולי קצת שונה
אולי יותר אוהבת
אבל איך תדע
אם בשנייה שהזמן הקציב
אתה פשוט התעופפת?

על ניסים...
לאן שלא אלך וכמה שלא אצעד בדרכים לא אמצא עוד מישהו כמוך...