הוא עמד על שפת הבריכה הענקית-האינסופית. בלי חולצה,בלי
מכנסיים - רק עם תחתונים צמודים. מלא שרירים מכווצים ובלי שערה
אחת על גופו. הוא החזיק אותו מעל לראשו וחייך. כולו מלא בזיעה
חמה, לא מעודף מאמץ אך משביעות רצון מענגת, הוא זרק את הגופה
לתוך הבריכה האדומה.

כל הגופות עם עורן המצומק שמילאו את הבריכה עד אפס מקום
התעוררו לחיים, כאילו רק חיכו לרגע שבו הטרף ייזרק. כמו מתרדמת
עמוקה בבת אחת, בלי מנהיג או מנצח, בסימפוניה שקטה של המירוץ
למעלה הן נהרו אליו כאל המושיע.
יד על כתפו, רגל על ראשו,אחד על השני, רק לעלות למעלה - רק קצת
אוויר לנשימה, לרגעים אשר מתחת למים בגלל אחר אשר בדיוק דחף
כלפי מטה.
והוא, מתחת למים הצבועים, מתייחד עם הרצפה הקרובה ביותר לקבר,
לא תופס וכבר לא נתפס, ומקבל את הטביעה כאמורה הייתה להיות.

אלוהים עמד על שפת הבריכה הענקית-האינסופית. בלי חולצה, בלי
מכנסיים - רק עם תחתונים צמודים. מלא שרירים מכווצים ובלי שערה
אחת על גופו. הוא החזיק אותי מעל לראשו וחייך. כולו מלא בזיעה
חמה, לא מעודף מאמץ אך משביעות רצון מענגת, הוא זרק את גופתי
לתוך הבריכה האדומה.

מספר שניות עברו עד שהוא הסתובב ופנה לכיוון כסא המציל. אחרי
שהתיישב עם פניו הקודרות והלא מרוצות, דגי הטרף הפסיקו את הציד
ונשכבו כמו פסלים על המים הקרים - עד הפעם הבאה.