[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוא עמד על שפת הבריכה הענקית-האינסופית. בלי חולצה,בלי
מכנסיים - רק עם תחתונים צמודים. מלא שרירים מכווצים ובלי שערה
אחת על גופו. הוא החזיק אותו מעל לראשו וחייך. כולו מלא בזיעה
חמה, לא מעודף מאמץ אך משביעות רצון מענגת, הוא זרק את הגופה
לתוך הבריכה האדומה.

כל הגופות עם עורן המצומק שמילאו את הבריכה עד אפס מקום
התעוררו לחיים, כאילו רק חיכו לרגע שבו הטרף ייזרק. כמו מתרדמת
עמוקה בבת אחת, בלי מנהיג או מנצח, בסימפוניה שקטה של המירוץ
למעלה הן נהרו אליו כאל המושיע.
יד על כתפו, רגל על ראשו,אחד על השני, רק לעלות למעלה - רק קצת
אוויר לנשימה, לרגעים אשר מתחת למים בגלל אחר אשר בדיוק דחף
כלפי מטה.
והוא, מתחת למים הצבועים, מתייחד עם הרצפה הקרובה ביותר לקבר,
לא תופס וכבר לא נתפס, ומקבל את הטביעה כאמורה הייתה להיות.

אלוהים עמד על שפת הבריכה הענקית-האינסופית. בלי חולצה, בלי
מכנסיים - רק עם תחתונים צמודים. מלא שרירים מכווצים ובלי שערה
אחת על גופו. הוא החזיק אותי מעל לראשו וחייך. כולו מלא בזיעה
חמה, לא מעודף מאמץ אך משביעות רצון מענגת, הוא זרק את גופתי
לתוך הבריכה האדומה.

מספר שניות עברו עד שהוא הסתובב ופנה לכיוון כסא המציל. אחרי
שהתיישב עם פניו הקודרות והלא מרוצות, דגי הטרף הפסיקו את הציד
ונשכבו כמו פסלים על המים הקרים - עד הפעם הבאה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה תמיד דופקים
את השניצלים???


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/3/06 8:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איליה פרדקין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה