פגשתי אותו בבנק. הסתכלתי עליו זמן לא מועט, והוא קרץ לי,
כאילו אומר: "בוא נצא, כדאי לך. נעשה כיף יחד". בסופו של דבר
כבר לא יכולתי להתאפק ופשוט נכנעתי לו. יצאנו ביחד מהבנק ומשם
המשכנו לכל מקום ביחד - הוא איתי ואני איתו. לא נפרדנו לרגע.
ובאמת - עשינו חיים משוגעים יחד. גם בארץ, גם בחו"ל... אני
הרגשתי איתו כמו מלך העולם, הרגשתי שאני יכול לעשות פשוט הכל.
וככה גם התנהגתי - התחלתי לקנות לי בגדים יקרים, לאכול במסעדות
יוקרה, קניתי מכונית חדשה, מחשב חדש, טלוויזיה חדשה, מיטה
חדשה... התחלתי לחיות חיים חדשים והכול בזכותו. הוא לקח אותי
למקומות שבחיים לא חלמתי להיות בהם - חופשות בגליל ובגולן,
במישור החוף ובנגב, ומשם יצאנו לפאריס, אנגליה, טורקיה... פשוט
חלום.
יום אחד, לאחר תנומת הצהריים, הבחנתי שהוא נעלם. לא הצלחתי
למצוא אותו בשום מקום. התחלתי להיכנס לחרדות של ממש. ידעתי
שבלעדיו אני לא יכול לעשות חצי ממה שעשיתי עד עכשיו. האמת היא
שגם קצת פחדתי שמישהו אחר יראה אותו ויתלהב ממנו, ואולי עוד
ינצל אותו לטובתו. אני באמת אהבתי אותו! הוא היה שלי ואני
הייתי שלו, ולאף אחד אחר לא הייתה רשות לגעת בו! רק המחשבה על
זה הרתיחה אותי. התחלתי לחפש ברחבי הבית, ולבסוף מצאתי אותו
מתחבא מתחת למיטה. אני לא יודע מה הוא עשה שם, אבל אחרי
שהוצאתי אותו משם וחיבקתי אותו, הכול שב למקומו בשלום.
היו מקרים שאנשים אחרים ראו אותו איתי וממש קינאו. אני זוכר
מקרה שבו היינו בחנות בגדים, והמוכרת הסתכלה עליו במן מבט כזה
של כמיהה. ידעתי שהיא הייתה שמחה לקבל אותו, אבל גם ידעתי שהוא
לעולם לא יהיה שלה. אני פשוט לא הייתי מרשה את זה.
אני נזכר בפעם הראשונה שיצאנו לבלות. אני קצת חששתי ולא הייתי
בטוח שזה מה שאני רוצה. הסתכלתי עליו כמה דקות, והוא,
בנונשלנטיות שכזו גורם לי להבין שמגיע לי הכול, ואם לא לי אז
למי? הוא היה כל כך משכנע, שכבר יום אחרי זה הלכנו ועשינו את
זה שוב.
אנשים לפעמים היו תוהים - איך זה שכל כך נקשרתי אליו, איך זה
שבתוך זמן ממש קצר אני מאוהב בו עד מעל הראש. איך זה? אני אגיד
לכם איך זה. העניין הוא, שהוא הראשון שלי. כן, כן, זו האמת. לא
היה לי אף אחד לפניו, וכשהוא הופיע שם בבנק, זה היה רגע כל כך
קסום ובלתי נשכח, שישר התאהבתי בו. אתם בטח צוחקים לעצמכם,
שאיך זה שאדם בוגר כמוני, בעל ניסיון חיים לא מועט, לא התנסה
בעבר, אבל לי - לי לא אכפת. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים.
אני יודע מה אני מרגיש ואני יודע שזה בכלל לא משנה אם הוא
הראשון, השני או המי יודע כמה.
ובכל זאת... היום אני לבד. היום אני הולך בחוסר כל. אני זרקתי
אותו אמנם, אבל הוא הספיק להתנקם. הוא לקח איתו את הבית,
והאוטו, את המחשב והטלוויזיה... הוא לקח לי את כל מה שהיה לי.
הוא השאיר אותי ממש בלי כלום. אילו רק הייתי יודע שככה זה
יגמר, לעולם לא הייתי מסכים לצאת איתו מהבנק. הייתי צריך
להסתובב וללכת, כאילו הוא לא קיים...
זה אמנם היה חודש נפלא, אבל הוא לא היה שווה את זה... אה, כן -
שכחתי לציין - כל מה שתיארתי קודם, נמשך לא יותר מחודש אחד
תמים. חודש בודד, זה כל מה שהיה נחוץ כדי שאני ארגיש מלך העולם
הכול יכול, זה שאף אחד לא מסרב לו... חודש אחד כדי שאני אשאר
לבד ובודד, בלי כסף, בלי חברים, בלי רכוש...
למה רק חודש? אני חושב שהסיפור הזה כבר די מוכר. אחרי חודש,
קיבלתי מכתב. במכתב היה כתוב בפרטי פרטים כל מקום שבו בילינו
ביחד, כל סכום שהוצאנו. בחיים שלי לא ציפיתי שיהיה כזה מעקב
מדוקדק, אבל לא היה חסר במכתב הזה כלום. מהרגע הראשון שיצאנו
מהבנק, ועד אותה שנייה. אני ידעתי כמובן מה אני צריך לעשות.
ידעתי שאין לי ברירה אחרת...
אז הלכתי איתו לבנק. זה יצר מעין סמליות שכזו. ניסיתי להסביר
לו את המצב, רציתי שהוא יבין, שלא יכעס. אבל הוא - הוא בשלו -
שתק ולא הוציא הגה. ידעתי שהוא כועס, ואם לא כועס אז ממש
מאוכזב, אבל גם ידעתי שאין לי מה לעשות. השארתי אותו שם
ויצאתי.
ידעתי שהוא כעס, פשוט ידעתי... כמה ימים מאוחר יותר, הופיעו
האנשים שלו, ולקחו לי הכול. כל הדברים שכבר הזכרתי קודם - פשוט
נעלמו. ידעתי שבצורה מסוימת זה אשמתי, והבנתי אותו לגמרי. לא
הייתי מסוגל להאשים אותו אחרי כל מה שקרה ואחרי כל מה שהוא נתן
לי. אולי זה פשוט הגיע לי.
אחריו אני נשבעתי שלא יהיו יותר. אני פשוט לא יהיה מסוגל לשאת
את זה. התוצאות כבר ידועות מראש - אני אתאהב, הוא ייתן לי
הרגשה שאני מלך העולם, נעשה חיים, ושוב נפרד. אני כבר לא מסוגל
לשאת את זה שוב. אולי עדיף לי ככה.
אז תודה לך על חודש נהדר, ותדע, איפה שלא תהיה, שאני מבין אותך
ולא כועס.
שלום לך, אמריקן אקספרס יקר שלי.