השנה היא עוד כמה שנים מעכשיו, אתה כבר הפסקת לספור כמה עונות
עברו מאז שהפסקת לספור כמה עונות עברו מאז שנרשמת לאתר. בדיוק
נבחרת לאמן את נבחרת פלשתין אחרי מספר שנים של שלום במזרח
התיכון. כל קהילת האטריק ישראל מכירה אותך, שלא לדבר על
מנג'רים רבים בעולם שעוקבים אחרי הקבוצה שלך וההחלטות הטקטיות
שאתה מבצע.
את ישראל הצעירה לקחת לזכייה ראשונה במונדיאל הצעירות. גם את
הנבחרת הבוגרת לא שכחת, וסיימת גם איתה במקום הראשון אחרי
פענוח גאוני של מנוע המשחק וטקטיקת היריבות. עם קבוצתך הפרטית
עלית בתום העונה שעברה לליגת העל, אחרי מאזן מושלם של ניצחונות
מול כל 9 יריבותיך לליגה, בית וחוץ, ועם זכייה שלישית רצופה
בגביע.
גם את העונה הזאת פתחת בסערה, והמשחק הקרוב הוא לא אחר ממשחק
העונה במסגרת המחזור החמישי, מול מי-אם-לא, המנג'ר שבעבר היה
הכי ותיק אך ורק בישראל, וכיום הוא הכי ותיק בהאטריק, אבל מלבד
שני גביעים ואליפות ליגה שנייה בתחילת הדרך עדיין לא זכה באף
תואר, דן רימון.

השעה 03:18 (לפנות בוקר כמובן), בדיוק נכנסת עם החברה שלך
(סיון) לדירה שלכם, שניכם עייפים וקצת שתויים. היא מצחקקת לה
והולכת למקלחת לשטוף פנים, וממלמלת משהו על הנהיגה הפרועה שלך
בדרך הביתה.
למזלך, היא לא ידעה את הסיבה לכך שכל-כך מיהרת לחזור מהמסיבה
של החברה הכי טובה שלה. הדד ליין של השחקן שלך הוא בעוד 6 דקות
בלבד.
אתה מועד לעבר המחשב, וממהר להדליק אותו. "נו, תעלה כבר גרוטאה
מחורבנת", אתה מסנן בשקט וכל 5 שניות מציץ לעבר השעון לראות
כמה זמן נשאר לסיום הדד ליין.
אתה ממהר לפתוח את האינטרנט שלך, אתר הבית שלך נפתח - זה לא
האטריק... חברה שלך לא הייתה שמחה לראות שאתר הבית של המחשב
המשותף שלכם הוא האטריק. לכן, הסטנדרט - וואלה.
אתה מקיש את כתובת האתר, במהירות אדירה, עקב כל הפעמים בעבר
שכבר הקלדת כתובת זו. ומחכה...

האתר עולה ואתה רואה את הדבר שאתה שונא יותר מכל, השבדי על
הערסל (הדבר היחידי שאף פעם לא ישתנה). "עוד פעם בעיה עם
השרתים", אתה אומר. אבל אחרי רפרוף בהודעה מצידו של השבדי
המחורבן, אתה משפשף את עיניך בתקווה שאתה כנראה יותר שיכור
משחשבת... אבל ההודעה עדיין מופיעה. "אחרי הרבה מאוד שנים של
כייף והנאה, ובלי סוף תיקוני באגים של מנוע המשחק, אנחנו רוצים
להודות לכל 2.5 מיליון המשתתפים שהפכו את האטריק להצלחה גדולה,
ובצער מודיעים על סגירת האתר...", היה עוד המשך רב להודעה, אבל
אתה הפסקת לקרוא על מנת לנסות ולעכל את אשר קראת. אתה מרגיש
איך החדר מסתובב סביבך, שומע קול התנגשות קטן, כאילו הרחק
ממך...

אחרי כמה דקות, שהורגשו כימים, אתה פותח את עיניך, סיון רוכנת
מעליך, בפנים מודאגות. אתה מסתכל הצידה ורואה את הכסא שרק לפני
כמה דקות ישבת עליו, שוכב על הרצפה ומבין, התעלפת... והיא
כנראה ראתה אותך ככה כשיצאה מהמקלחת, או אולי כשהגיע למיטה
וראתה שאתה עדיין לא שם.
אתה חוזר להכרה, קופץ על רגליך לעבר המחשב, הפעם בתפילה קטנה
לשמיים, אבל שום דבר לא השתנה. אתה מרים את הכסא שלידך ומתיישב
תוך שאתה טומן את ראשך בין ידייך ומתייפח, כל ההשקעה... כל
השנים... מחשבות מתרוצצות לך בראש ללא הפסקה "כל הזמן
שהשקעתי...", "הייתי יכול להשקיע יותר בלימודים שלי..." "למצוא
עבודה משתלמת יותר..."
אתה מסתכל על סיוון, מחייך אליה וחושב לעצמך "איזה מזל יש לי,
שלפחות הצלחתי למצוא אותך". אתה ממשיך להסתכל לעברה, עם החצי
חיוך הרדום והמטופש שלך, עד שאתה קולט את מבטה הכעוס שמופנה
אליך ואתה מתנער מאותה הנאה רגעית.
"אני לא מוכנה להמשיך ככה", היא אמרה בקול חנוק מבכי שהתחיל
כשראתה אותך מעולף, "תראה כמה זמן אתה משקיע במשחק המטופש הזה!
תראה מה זה עושה לך! זה טירוף! אני לא מוכנה לחיות חיים
כאלה...". ולאחר הפסקה קצרה הוסיפה, "אני אעבור בנתיים לגור
אצל ההורים שלי, עד שתחליט מה יותר חשוב בחיים".
נימת האכזבה שלה ממך, הטרידה אותך יותר מכל הכעס שהפגינה לפני
אותו משפט.
מאז ומעולם היא לא התלהבה לראות אותך עובר בלי מטרה בין
הקונפרנס לעמוד הקבוצה... ועכשיו, אחרי כמה חודשים שאתם גרים
ביחד באותה דירה, נראה כאילו המצב לא יכול להיות גרוע יותר
מבחינתך.
בעוד אתה מנסה להרגיע אותה, מצטער ומנסה להסביר לה שהיא עושה
טעות... היא פונה הדלפק שליד הדלת, לוקחת את מפתחות הרכב שלה
וטורקת מאחוריה את הדלת.

אתה הולך לעבר חדר השינה, מסתכל לעבר החצי בו חברתך הייתה
ישנה, ומתייפח... נכנס למיטה ומקווה שכשתתעורר מחר בבוקר, הכל
יחזור לקדמותו, אבל בליבך אתה יודע שאין לכך שום סיכוי.



יום אחרי שהשחקנים הפסיקו לבעוט

... אתה נופל מערסל, בורח מאיזה משוגע על אופניים, שעל
המכנסיים שלו רשום המספר 1943. הוא מתחיל להתקרב אליך ומזמזם
בצורה מאוד מעצבנת. הזמזום המעצבן לא מפסיק, ולאט לאט הולך
ומתחזק. אתה שומע אותו מתקרב אליך, ואז משהו מתנפץ. אתה מתעורר
משנתך, מסתובב לעבר הצד השני ורואה את החצי הריק של המיטה שלך
ושל החברה שלך, ומשלים עם העובדה שאתמול לא היה סיוט, אלא
מציאות. אתה עדיין עייף מאוד, אי אפשר לישון טוב כשאתה שיכור,
או כשהחברה שלך עוזבת אותך... בטח לא בשילוב של שניהם פלוס
העובדה שהעיסוק המרכזי שלך בזמן הפנוי כבר לא קיים.

אתה פונה לקום מהמיטה, דוחק את עצמך ומתיישב על צד המיטה. כאב
ראש איום מהדהד כאילו במרכז המוח שלך. האנג אובר - מזכרת
מאתמול. כשאתה קם מהמיטה, אתה רואה את הפלאפון שלך על הרצפה,
והפאנל שהחברה שלך בחרה לך, נמצא במרחק מטר ממנו על הרצפה. אתה
מבין מה העיר אותך.
אתה מרים את הפלאפון והפאנל, וכשאתה מתרומם הכאב בראשך מתחזק
ומהדהד. אתה מסתכל על צג הפלאפון, השעה היא 12:39. אתה מבחין
שיש לך 4 שיחות שלא נענו, כולן מאחד החברים הטובים שלך, ארז.
ארז הוא מאמן קבוצה מליגה שנייה, הוא אחד מבין מספר אנשים
שהכרת דרך האטריק והיית קרוב אליהם, אבל הוא היה היחידי שבאמת
התחברת איתו. ארז הוא עוד איש היי-טק טיפוסי מתל אביב, כמו עוד
הרבה בהאטריק, שאת שעות העבודה שלהם, היו מעבירים באתר, או
במסנג'ר בשיחות עם חברים מהפדרציה. 3 מהשיחות היו מאתמול בערב,
בסביבות השעה 9, ועוד שיחה אחת מלפני מספר דקות, שלא שמעת
מכיוון שהפלאפון היה על רטט. אתה מזכיר לעצמך להחזיר לארז
צלצול אחרי שתתקלח ותתרענן.
אתה הולך אל המקלחת ומסתכל על הפנים העייפות והסובלות שלך
במראה. פותח את המים הקרים במקלחת (הדרך הטובה ביותר להפטר
מההאנג אובר), ובנתיים שוטף פנים.
המקלחת עזרה לך להתרענן... אתה מסיים את כל הכנות הבוקר
הקבועות. ופונה לעבר המחשב. אוטומאטית כשהאקספלורר נפתח, אתה
מקליד את הכתובת www.hattrick.org.  "בלאט" אתה אומר בכעס
כשאתה רואה את ההודעה על סגירת האתר, למרות שלא ציפית לראות
משהו אחר... פותח עוד חלון בכוונה להכנס לאחד הפורומים של האתר
שבהם אתה שותף, ומקליד אוטומאטית את הכתובת www.hattrick.org
ומקלל שוב, הפעם את עצמך, על ההתמכרות המחורבנת. זאת לא הפעם
הראשונה שזה קורה לך, שאתה כבר באתר ורוצה להכנס לאתר אחר,
ונכנס שוב להאטריק, עד היום זה הצחיק אותך, היום - ממש לא.
החלטת לוותר על התענוג שבלהכנס לפורום האטריק ישראל ולקרוא
סיפורים ותגובות של אנשים, וכל מיני "מכתבי אהבה" לביורן יוהאן
ומה שבניהם. כמו תמיד, אף אחד לא יזכיר את שאר חברי צוות האתר,
אבל ממילא זה לא משנה.

אתה זוכר שרצית לעשות משהו, ואחרי כמה דקות נזכר שאתה צריך
להחזיר טלפון לארז. הטלפון בקושי הספיק להשמיע צליל חיוג אחד
לפני שארז ענה.
"איפה אתה אחי? אני מנסה להשיג אותך מאתמול", אמר ארז קצת
בפאניקה. מוותר על 'הלו' או 'מה המצב?'
"סתם הייתי במסיבה אתמול... בדיוק התעוררתי לפני חצי שעה, מה
קורה?"
"מה קורה?! אתה בטח יודע כבר מה קורה... השבדים הזבלים האלה
סגרו לנו את האתר"
"כן... ראיתי, ממש מעצבן" , לא רצית לספר לארז את כל הסיפור של
אתמול בלילה, לא חשבת שזה כל-כך יעניין אותו, והאמת שצדקת.
בכלל, עיקר השיחות שלך ושל ארז היו ב-90 אחוז מהם על האטריק.
אבל מה לעשות, ככה הכרתם.. ועל זה היה הכי קל לדבר. בריחה
למציאות מדומה, כך קראת, היא הפתרון הקל ביותר.

"שמע אחי" , אמר ארז, "אני נוסע לשבדיה, לבקר אצל השבדים
המקוללים האלה".
צחקת
"מה אתה צוחק? אני רציני לגמרי, כבר הזמנתי שני כרטיסי טיסה
להיום, לשטוקהולם דרך ז'נבה". כסף לא ממש היה בעיה אצל ארז,
וגם ספונטניות לא הייתה חסרה. אם כי לא היית בטוח אם הפעם
מדובר בספונטניות או בשגעון שלו על האטריק, הוא היה עוד יותר
מכור ממך, אם זה היה אפשרי.
"עם מי אתה נוסע?" , שאלת
"איתך יא ליצן, את מי עוד לדעתך אני יכול לקחת איתי ל'טיול'
שקשור להאטריק?"
"מה אתה מתכנן לעשות שם? ללכת אליהם למשרדים ולרצוח אותם?"
"לא יודע" , הוא אמר במבוכה, "אבל לטוס לשבדיה נראה לי נכון
בזמנו, כשהזמנתי את הכרטיסים"
"יודע מה? זה לא כאילו יש לי משהו יותר טוב לעשות. כבר לקחתי
חופש מהעבודה ממילא, ותיכננתי להפתיע את סיון ולרדת איתה
לאילת, אבל היה לנו ריב קטן וזה כנראה לא יקרה"
"באסה אחי... משהו רציני?"
"לא יודע... יעבור לה... תמיד עובר לה", אם כי לא ממש היית
בטוח שהפעם זה באמת יעבור לה.
"טוב.. אז תתכונן... אני עוד שעתיים אוסף אותך הטיסה יוצאת
ב-19:00 בערב"
"אתה לא נורמלי...", אמרתי, מחייך לעצמי... הוא באמת לא
נורמלי...
"אני יודע", הוא אמר, כנראה גם מחייך לעצמו... הוא ידע שהוא לא
נורמלי. "יאללה... תתחיל להתארגן, אין לך יותר מדי זמן, אני
אתקשר אליך כשאני אצא, ביי בנתיים"
"ביי" אמרת. הוא ניתק, ואתה נשארת המום עוד חצי דקה עדיין
מחזיק את הפלאפון צמוד לאוזן.

'טוב' חשבת לעצמך, 'הגיע הזמן להתארגן'.
לקחת את הפלאפון וחייגת לסיון, רצית לספר לה שאתה נוסע, שבמידה
והיא תחליט לחזור ותגלה שנעלמת, שלא תדאג. אבל המשיבון ענה,
הרבה יותר מהר משהוא היה צריך לענות. היא כנראה לא רוצה לדבר
איתך.
השארת לה הודעה,
"היי סיונוש, זה אני. אני הולך עם חבר לכמה ימים"... לא היית
בטוח איך להמשיך, "הייתי צריך לחשוב על זה קודם", אמרת לעצמך,
"משהו שקשור לענייני עבודה" אמרת את הדבר הראשון שעלה לך בראש,
בתקווה שזה לא ישמע ככה "אני אתקשר אלייך מידיי פעם, מקווה שעד
אז תנסי לסלוח לי, אני אפצה אותך, אני מבטיח. ביי"

לאחר שניתקת, תהית עד כמה שקוף נשמעת בנוגע לנסיעה שלך לצורכי
עבודה, אם מישהו בעולם חוץ מאמא שלך יודע לקרוא אותך כמו ספר
פתוח, זו סיון. קיווית שהיא לא תחשוד שטסת לשבדיה בגלל האטריק,
אחרת אין סיכוי שהיא תסלח לך.

חיפשת בארון אחרי תיק, 'אין סיבה שהטיול הזה יימשך ליותר
מיום-יומיים, אין צורך לקחת מזוודה' חשבת. לקחת בגדים למשך
יומיים, ארזת מעיל וכל מיני חפצים נחוצים אחרים. הכל היה מוכן,
התיק שלך היה יחסית מלא ועמד על המיטה, וחיכה לארז שיגיע. הבטת
לעבר התיק, ואז העברת מבט חטוף בחזרה לארון הבגדים, 'נו...
לעזאזל, שיהיה', חזרת אל ארון הבגדים ושלפת ממנו את חולצת
האטריק שקנית בעבר לאחר שהתארגנת עם כמה חברים מהאתר. החולצה
שימשה אותך בדרך כלל כשהיית הולך לשחק כדורגל/כדורסל עם חברים,
או הולך למפגשי האטריק, שהלכו והתמעטו ככל שעבר הזמן. אבל הפעם
נראה לך נחמד ללכת איתה ברחבי שבדיה ולהכנס איתה למשרדי
האטריק, למרות שידעת שכנראה הרבה אנשים כבר עשו את זה לפניך.
את הזמן שנשאר העברת בזפזופ קצר בערוצי הטלוויזיה 'בחיי אין
שום דבר לראות ב-yes המחורבן הזה בשעות האלה', וחיפשת משהו
באינטרנט, אפילו אתה לא ידעת מה בדיוק... הרבה מהדברים האחרים
שהיו מעבירים את הזמן שלך באינטרנט היית מוצא דרך ה-נון האטריק
בקונפרנס... עכשיו גם את זה אין. שקלת להרשם לפריקיק (שהופתעת
לראות שעדיין קיים), אבל מניסיון עבר שלך, שום משחק לא משתווה
להנאה שהייתה לך בהאטריק, בין אם זה בגלל שהאטריק היה החוויה
הראשונה שלך, או שמא בגלל שהוא באמת יותר טוב, אף פעם לא תדע.

בסביבות 15:50 התקשר ארז, מאחר כמו תמיד, והודיע לך שאתה מוזמן
לרדת למטה. ארז חיכה בתוך הוולבו שלו, המכונית הייתה מהאלף
הקודם, אבל נראתה כמעט כמו חדשה, מכוניות היו האהבה השנייה של
ארז אחרי האטריק, והוא לא היה מוכן לוותר על האהבה הראשונה
כל-כך בקלות. 20 דקות אחר-כך הגעתם לנתב"ג, ואחרי כמה בדיקות
בטחוניות פניתם לעבר המסוף.  בזמן שנשאר עד לטיסה, חיפשת
בדיוטי פרי איזו שרשרת או טבעת לסיון, אבל לא מצאת שום דבר
שהיא תאהב. החלטת להצטרף לארז בחדר האח"מים, והעברתם את בקריאת
עיתוני היום, בשתיית קפה, ובאכילת מזון קל מהמזנון שהפתיע אותך
לטובה.

אתם עולים למטוס, בפעם הראשונה בחייך אתה יושב במחלקה ראשונה,
אתה וארז יושבים כל אחד על כורסא נוחה ומרווחת המתאימה מאוד
לשינה, לא בדיוק נחוץ עבור טיסה שאורכה בערך 4 וחצי שעות. אבל
גם אם זו הייתה טיסה של 9 שעות, הישראלי שבך החליט עוד בחדר
האח"מים, אתה לא מתכוון לבזבז את הטיסה הראשונה שלך במחלקה
ראשונה, בשינה.



היום שבו אתה התחלת לחיות

השעה הייתה 23:21 כשירדתם מהמטוס בז'נבה, היית די מנומנם, דאגת
לאכול הרבה מהאוכל במטוס, שהיה טעים להפליא. ניצלת את השירות
והתנאים הטובים של המחלקה הראשונה, והזמנת קצת אלכוהול בחינם,
לא רצית להגזים, רק היום בצהריים סבלת מהאנג אובר, אבל נותנים
לך חינם, לא תיקח? ארז ישן רוב הטיסה, זה לא הפריע לך, אתה
צפית במסך ה-10 אינץ' האישי שהיה לכל כורסא, לא התמקדת במשהו
מיוחד, בחנת את ששת הערוצים הניתנים לצפייה. ובעזרת הטלפון
האישי ניסית שוב להתקשר לסיון, היא שוב לא ענתה. אולי רק
דמיינת, אבל נראה שהפעם לקח לה יותר זמן לסנן אותך למשיבון.
עד לטיסת ההחלפה לשטוקהולם נותרה קצת יותר משעה, ארז הציע לשבת
באיזה קפה באר, לא הייתה לך סיבה לסרב, אז זרמת. בעוד הוא
הזמין כוס קפה וסנדוויץ' סלמון, אתה שמילאת את עצמך בבוטנים,
הזמנת רק קפה.

את הטיסה לשטוקהולם עשיתם במטוס של חברת "Scandinavian
Airlines", קטן יחסית למטוס אל על שאיתו הגעתם. הטיסה נמשכה
שעתיים וחצי, שלא הרגשת כי ישנת, בסיומן נחתתם בשדה התעופה
ארלנדה. כשיצאתם מהטרמינל, ארז סימן באצבע לעבר אדם מבוגר קצת
גבוה עם שיער מאפיר, שהחזיק שלט שנשא את שמו של ארז ועוד כמה
שמות אחרים.
"מתי הספקת לעשות את הסידורים עם הטיסת החלפה, והבחור שאוסף
אותנו" שאלת את ארז בזמן שנסעתם דרומה בכביש המהיר, ברכב דומה
למיניבוס בו נהג הבחור שפגש אתכם בשדה התעופה, עם עוד כמה
אנשים שהתלוו לנסיעה.
"ברגע שקראתי את ההודעה על סגירת האתר" הוא נראה קצת נבוך, "עם
קצת קומבינות וקצת מזל"
ארז סיפר לך שהוא גם הזמין מקום במלון 3 כוכבים נחמד שנמצא
במרכז העיר, ושממילא לא תיהיו בו הרבה זמן, והוא ישמש אתכם רק
לשינה. עיצבן אותך שהוא מביע סוג של התנצלות על כך, במיוחד
לאור העובדה שהוא שילם על כל הטיול הזה.
אחרי שעה ושתי עצירות בדרך לטרמפיסטים האחרים, הנהג עצר ליד
המלון שלכם, שנראה לא רע בשביל 3 כוכבים. היה מאוד קר בחוץ,
ומיהרתם להכנס למלון. כשהגעתם לקבלה הייתם צריכים לחכות שמישהו
יתעורר ויגיע לקבל אתכם. האשה בקבלה לא שמחה להתעורר ב-3:00
לפנות בוקר, אבל בנימוסה האירופאי הסוותה את חוסר שביעות
רצונה. בסופו של דבר קיבלתם את המפתח לחדר. החדר שלכם היה
בקומה השנייה, הופתעת לראות שהוא נראה יחסית מודרני ויפה,
כנראה שרק בארץ מלונות 3 כוכבים הם ברמה של קצת יותר
מאכסנייה.
"טוב, בוא נשלים שעות שינה, נקום לנו מחר בבוקר בנחת ונצא לחפש
את המשרדים של אקסטרה-לייבס" אמר ארז.
"ואז מה?", שאלת בספקנות, שמח על הטיול לשבדיה, אבל עדיין ספקן
לגביי המהות של הנסיעה
"במקרה הכי גרוע, נוכל להגיד שהיינו בבית האלוהים, ואני אכתוב
את הכתבה האחרונה שלי בפורום האטריק ישראל על הטיול לבית
האלוהים" הוא גיחך, ארז היה פעיל מאוד בפורום, שאליו היה רשום
עוד מאז שנרשם להאטריק, ואפילו הספיק לקחת חלק בהנהלת הפורום,
אבל פרש מההנהלה כשזה כבר התחיל להמאס עליו.
"אם זה מה שעושה לך את זה..." ענית בשעשוע
שניכם עשיתם את ההכנות שלפני השינה, והלכתם לישון.

כשהתעוררת בבוקר בסביבות 9:00 לפי שעון מקומי (הפעם הראשונה
שאתה נוסע לחו"ל ויודע מה השעה המקומית, מבלי לברר את זה
במיוחד קודם לכן), ארז בדיוק סיים להתלבש, ולקח את המעיל שלו
איתו.
"מ'ניינים איתך גבר? תתעורר... אנחנו נפסיד את ארוחת הבוקר".
התקלחת בזריזות במים החמים, הוצאת את הבגדים שלך, ובראשם את
חלוצת האטריק שהבאת במיוחד, והתחלת להתלבש, אף אחד לא יראה את
חולצת ההאטריק שלך מתחת לעוד שתי שכבות, אבל מילא...
ארז צחק, "גם אתה הבאת את החולצה?", הוא הרים את הסוויט-שירט
שלו וחשף חולצה ירוקה עם כתובית hattrick.
"Great minds think Alike", [מוחות גדולים חושבים אותו דבר]
ענית בחיוך.
ירדתם לאכול ארוחת בוקר קלילה, אולי הדימיון היחידי בין מלון 3
כוכבים בחו"ל, למלון 3 כוכבים בארץ. לא ציפה לכם טיול קצר עד
למשרדי האטריק, שנמצאים בחלק העיר העתיקה של שטוקהולם. הלכתם
לעבר הרכבת התחתית שהייתה קרובה מאוד למלון שלכם, רבע שעה לקח
לכם להגיע משם אל התחנה המיועדת במרכז העיר. לארז הייתה הכתובת
של המשרדים ומפה של העיר שהוא לקח מהמלון, אבל מציאת הדרך לא
הייתה פשוטה, וארז התעקש למצוא את הדרך בעצמו מבלי לשאול אף
אחד, זה די הציק לך אחרי הליכה סתמית של 20 דקות שכנראה לא
קרבה אתכם לשום דבר. בדיוק כשרצית להעיר על כך משהו לארז,
מצאתם את הרחוב שחיפשתם. לא הייתם צריכים ללכת הרבה כדי להגיע
מתחילת הרחוב עד לבניין בו נמצאו המשרדים. הבניים מספר 20
ברחוב "סטורה ניגאטן", וכבר כמה בניינים לפני, הבחנת ביעד.
"פייי.. נחמד" התפעלת. הופתעת כשראית את הבניין, ע"פ כתבה
שקראת בעבר הרחוק מאוד, אי שם בעונה ה-8 של הליגה הישראלית,
משרדי האטריק היו משרדים שנחלקו בין צוות המפתחים של האטריק
לחברה אחרת, בבניין לא מרשים במיוחד. אבל כנראה שמאז, כספם של
הרבה ספורטרים עשה את דרכו להאטריק, נראה כאילו כל הבניין היה
בבעלות חברת Extralives, של ביורן ויוהאן, והוא גם נראה דיי
וחדש, כנראה עבר שיפוץ לפני לא יותר משנתיים. אך כנראה שמישהו
אחר יהנה מהשיפוץ הזה בקרוב, כי ע"פ השלטים שנראו לעין, החברה
הייתה מעוניינת למכור את הבניין. עשיתם את דרככם אל תוך הבניין
המזמין, שדלתו הייתה פתוחה לרווחה. שלט בכניסה יידע אתכם
שמשרדי ההנהלה נמצאים בקומה הראשונה, משרדי הפיתוח בקומה
השנייה, ומשרדי התכנון והבקרה נמצאים בקומה השלישית. ברוב
עצלנותכם עליתם אל הקומה הראשונה במעלית, ודפקתם על דלת
הראשונה שראיתם. אדם חביב פתח בפניכם את הדלת, שבדי טיפוסי מעט
גבוה מהממוצע, רזה ובעל שיער בלונדיני דליל, לא ביורן, ולא
יוהאן. הוא הציג את עצמו כדניאל אברהמסון. השם נשמע לך מוכר,
תיארת לעצמך שהוא כנראה אחד מצוות ה-HTים, להפתעתך הגדולה, הוא
ידע מי אתה.
"אחד הג'י אמים שלכם, שלח אלינו פעם תמונות מאחד המפגשים,
וציין בפנינו כמה מהשמות של המנג'רים הבולטים, באופן טבעי, עקב
ההצלחות שלך בעונות האחרונות, אתה נחקקת בזכרוני." הוא הסביר,
באנגלית כמובן. הוא הזמין אתכם להכנס, והתחלתם לדבר. התברר לכם
שדניאל הוא לא סתם עוד HT בצוות, הוא הצלע השלישית, שמסיבה
כלשהי לא הוכרה לפחות בקהילה הישראלית, בצוות הניהול שהקים את
חברת ExtraLives, משמע - הוא, ביורן, ויוהאן באותה השורה. בעוד
ביורן המציא ועיצב את המשחק, ויוהאן העיתונאי הציע להקים את
החברה ולהפוך את האטריק למשחק בינלאומי, דניאל היה איש מסד
הנתונים של המשחק, תפקיד שלא ניתן לזלזל בחשיבותו.
דניאל ניחש את הסיבה מדוע באתם אל משרדי האטריק, אך לא הבין מה
המטרה שלכם.
"רצינו לדעת יותר לעומק מה הסיבות לסגירת האתר" אמר ארז, "אני
מכין כתבה על האטריק, האם הייתה לכם בעיית תקציב?"
"הו, לא...", ביטל במהרה דניאל, "מה פתאום בעיית תקציב? יש לנו
מאות אלפי ספורטרים, יש לנו מספיק כסף, אבל אולי זה היה חלק
מהבעיה, מה שקרה, הוא שבעקבות הרבה חילוקי דעות שהיו לאחרונה,
בעיקר בתוך צוות הניהול. צוות הניהול התפלג, ביורן ויוהאן לא
היו מוכנים להתפשר אחד עם השני, על כל מיני רעיונות והצעות שלא
רלוונטיות כרגע, וויכוחים שהלכו וגדלו עד לפיצוץ. מכיוון
שהחברה הזאת היא של שלושתנו במידה שווה, הדרך היחידה שזה יכל
להסתיים זה בפירוק החברה."
"רק רגע..." התפרץ ארז בחוסר נימוס שדניאל כנראה לא היה רגיל
אליו, "אתה רוצה להגיד לי שהאטריק נסגר בגלל ריב מטופש? בגלל
ששני אנשים בוגרים החליטו להתנהג כמו ילדים?"
"אם תחושב על זה רגע" שמעת את עצמך אומר מיידית, "תיזכר שזו
בדיוק הסיבה להדרדרות שהייתה בזמנו בקהילה הישראלית, הדרדרות
שהלכה וגדלה ככל שהזמן עבר, ועוד ריבים מטופשים שהגיעו
לקונפרנס"
ארז שתק... נראה כי אין לו ברירה אלא להסכים עם הטענה הזו...
"דברים כאלה קורים, אם נרצה או לא, וזה יכול להיות ממש כאב
ראש" אמר דניאל, "אבל בסופו של דבר, אם שני הצדדים ינסו, הם
יצליחו להגיע לפתרון, להגיד לכם את האמת? אני מאמין שהאטריק
יחזור. הנתונים שהיו כשהאתר נסגר הוקפאו לבנתיים, הם עוד לא
הלכו לאיבוד. ניתן לשחזר את המידע בכל רגע, ולהמשיך את המשחק
כרגיל. אבל צריך לראות קודם, לאן החברה שלנו ממשיכה. אנחנו
מודעים שככל שעובר הזמן אנחנו מאבדים יותר ויותר מנג'רים
שיוותרו על המשך המסע שלהם בהאטריק במידה והאתר יחזור, אבל
נכון להיום אי אפשר לנהל את החברה כשכל אחד בצוות הניהול מנסה
להפוך את האתר לפי החזון האישי שלו"
המשכתם לדבר עם דניאל על העניין, אבל כבר הבנת, אף אחד מלבד
ביורן ויוהאן לא יכולים לעזור כרגע למצב שלהם, שניהם צריכים
לקחת את עצמם בידיים ולהחליט לאן הם ממשיכים הלאה.

המשכתם לדבר עוד כ-10 דקות, ואז נפרדתם לשלום מדניאל ועשיתם את
דרככם חזרה לעבר המלון, ארז עדיין התקשה להאמין לסיבה שבגללה
האטריק נסגר, לפחות יש לו חומר מעניין לכתבה בפורום. התחלתם
להעלות השערות בנוגע לסיום הפרשה. אם ומתי האטריק יחזור ומה
עושים עד אז.

כשחזרתם לארץ, כבר הגעתם להחלטה משותפת, על אף שאתם נהנים לנהל
קבוצת כדורגל, אתם תוותרו כנראה על האטריק, אבל שניכם מתכוונים
להרשם לקורס למאמנים קרוב ככל האפשר. אין ספק שזה יהיה אתגר
עצום, להתחיל לאמן קבוצת כדורגל, כנראה אפילו לא להתחיל מקבוצת
בוגרים, אלא נוער או ילדים, ולנסות להתקדם במעלה שרשרת המזון
אל עבר המטרה שבעבר הייתה וירטואלית, להגיע לאמן בליגת העל -
ברוך הבא אל החיים האמיתיים.



סוף דבר

אתה וארז עדיין סופרים את הימים עד לתחילת קורס המאמנים,
בנתיים, חזרת לעבודה שלך, וחיזרת אחרי סיוון בתפילה שתסלח לך
כמה שיותר מהר. די הפתיע אותך לגלות אותה בדירה שלכם שבוע אחרי
שחזרת לארץ, היא חייכה אליך כשנכנסת, ונראה שהתגעגעה אליך
מאוד, אבל כנראה לא כמו שאתה התגעגעת אליה. החלטת שעדיף לא
לספר לה שאתה מעוניין להתחיל בקרירת אימון קבוצת כדורגל, לפחות
כתחביב עד שתיהיה לך אפשרות להתקדם, זה פשוט נראה לך לא נבון
במיוחד, כדאי לתת לעניינים להרגע עוד יותר. חודש אחרי, הפתעת
אותה עם טבעת אירוסין, ושאלת אותה אם היא תיהיה מוכנה להתחתן
איתך, היא הסכימה מיד.
בנתיים האטריק לא חזר, אבל היו לך דברים יותר חשובים מהאטריק
בחיים שלך - החיים שלך.