כלבה קטנה ופרוותית,
עם נשמה אנושית,
יצאה מהסימטה,ישבה,
והסתכלה על אנשים.

עיניה שטו ברחוב,
לקראת יום חדש,
של חיפושי שאריות,
גילוי חיבה מטושטש.

היא חיפשה אותו תמיד,
מסרבת לוותר.
הוא ידע שהוא חסר בה,
פחות או יותר.
לכלבים יש חוש שישי, מאוד מפותח.
והעיניים שלו,
זה משהו... בלתי נשכח!

השעון צלצל בשש,
וקפץ בבהלה.
הילד התעורר עייף,
לעוד יום עבודה.

וכמו כל יום גורלי,
גם היום הזה התחיל,
בסיגריה וקפה,
הכל זרם רגיל.

היא חיפשה אותו תמיד,
מסרבת לוותר.
הוא ידע שהוא חסר בה,
פחות או יותר.
לכלבים יש חוש שישי, מאוד מפותח.
והעיניים שלו,
זה משהו... בלתי נשכח!

בין רגליים חרוצות,
ואלפי מכוניות.
סילוני עשן סמיך,
ובעיטות אקראיות.

הוא פילס את דרכו,
במקל ראיה.
עיוור בין כלבים,
שנובחים שפה זרה.

כך היא ראתה אותו,
התמוטטה לרגליו.
מיואשת ומותשת,
היכן הייתה עד עכשיו?

איך תסביר לילד ,
בלי שיברח,
מה שכלב מבין,
ובני אדם לא כ"כ?

היא חיפשה אותו תמיד,
מסרבת לוותר.
הוא ידע שהוא חסר בה,
פחות או יותר.
לכלבים יש חוש שישי, מאוד מפותח.
והנשמה שלו,
זה משהו... בלתי נשכח!