אני באמת לא מבינה למה אני עושה את זה לעצמי,
זה באמת מטומטם, אני יודעת איפה הטעויות שלי,
אני יודעת שאני צריכה להרפות, כי רק אז הדברים יצליחו,
אבל אני פחדנית.
אני כל כך פחדנית, אני מפחדת להיות לבד.
אז אני לוחצת, איכשהו אני תמיד לוחצת, ואז מרפה מהר מדי.
מה כבר מפחיד בלהיות לבד?
שאתה לבד, יש לך זמן להכיר את עצמך,
אז ממה אני מפחדת?
אני מרגישה כאילו אני זאת שהורסת דברים,
והכוונה לא רק ביננו, פשוט, אני יודעת שאני מסוגלת,
אני מסוגלת לעשות המון דברים, ואני פשוט לא עושה.
חבל...
אבל דבר אחד שכן למדתי, שאין סיבה להגיד סתם חבל,
אם יש אפשרות לשנות את זה. פעם הלכתי לפי הרצונות שלי,
אין שום סיבה לא לעשות את זה גם עכשיו.
עדיף להתעורר בזמן, ואל להמשיך להגיד חבל,
אז אני הולכת, כי הגיע הזמן להתעורר.
(16.1.06) |