אז הילדה הלכה לישון שעה קודם, ביג דיל, והיא גם לא אכלה מי
יודע מה בצהרים ובערב, למה לעשות מהומות משטויות?
זה סתם להכנס ללחץ ולהכניס את כולם לחרדות אין סופיות של "האם
הכל בסדר".
כנראה שלהיות פולניה זה באופי שלה ואין טעם לנסות לשנות משהו
באופי שלה. שנים של שהייה תחת אותו הגג עם האישה הרודה הזו לא
לימד אותי שום דבר על ניסיות השווא שלי בלעשות את העולם מקום
טוב יותר.
הלכנו לישון בלילה עם תהיות על המתבגרת שישנה שעה אחת יותר
ואכלה פחות מבדרך כלל.
נכנסתי לחדרה ומצאתי אותה ישנה בשלווה על המיטה הורודה שלה,
עיניה עצומות במין אפוריה שהכל טוב, כל כך יפה.
תמיד ידעתי שאני אוריש לבת שלי תכונות מועילות בכל הקשור במבנה
החיצוני של גופה, החלק הפנימי הכולל בתוכו את רמת המשכל של
הצאצא היה תלוי כולו ברמת המשכל של אביה, מה שלמזלי דווקא נמצא
כבן אדם אינטליגנט בעל אופי טוב.
ואכן מה שיצא מקיום יחסי מין מוצלחים פעם אחת בחיי הועיל לעולם
בילדה מושלמת, ילדה שלא תאכזב אפילו את משפחות הדם הכחול.
היופי כמובן בא ממני, שיער שחור כקטיפה שמרגע שצמח לא נגדע
מעולם, עיניים כחולות, בורקות שתמיד נצנצו והאירו את הלילה
השחור. הן היו כעיני חתולה, מלוכסנות, ריסים שחורים וארוכים
הקיפו את עיניה. מעולם לא היתה נמוכה ומעולם לא העלתה על עצמה
משקל מיותר. תמיד היתה יפה.
ככל שגדלה כך נהיתה ליפה יותר ולחכמה יותר.
את היופי טיפחתי אני ואת האופי, החוכמה ונימוס לימד האב
האגדי.
אוי, באיזה חן דיברה עם הסובבים אותה, מעולם לא הפריעה בשיחת
מבוגרים, מעולם לא הרימה קול על הוריה, מעולם לא הפריעה לשלוות
הנפש הנינוחה בשעת השינה למשל, או כאשר סתם ישבנו בחיבוק ידיים
בוהים בטלוויזיה.
והציונים שהיתה מביאה הביתה, ילדת המאיות קראו לה המורות,
מעולם לא החסירה יום לימודים ללא סיבה מוצדקת, תמיד היתה ממהרת
להגיע ראשונה לכיתה, להתיישב במקומה ולהשתתק כלא קיימת.
תמיד היתה מוקפת חברות וחברים, אף הבנים שבכיתות מעליה
התעניינו בה, לרבות הבוגרים ביותר.
המורים היללו אותה, ההורים אהבו אותה וחבריה מעולם לא נטשו
אותה.
ולמרות זאת האישה החליטה כי מאומה לא טוב לילדה וכי משהו
בנשמתה העכיר עליה.
מעולם לא הזנחתי את בתי אהובתי, תמיד אהבתיה במלוא עוזי, תמיד
הייתי שם בשבילה ולאור האירוניה שבדבר גם היא תמיד היתה שם
בשבילי, נבונה דיה בכדי לתת עצה מתאימה לכל מצב שאתקל בו.
הפצירה בי האישה והלכתי אליה, בכל אופן לא מזיק לשאול, מובן
מאליו שהכל אצלה טוב, והיא הוכיחה זאת באומרה מילים אלו
במופרשות, סתם היא הכניסה אותי למן חרדת אמהות מטורפת.
הילדה מצוינת כתמיד, היא תקום בבוקר והכל יהיה בסדר, כמו תמיד.
הכל כמו תמיד, יש שגרה והיא לא משתנה מיום ליום.

בבוקר פתחתי את החדר ומילה לא יצאה מפי, נכנסתי, לקחתי את הדף
הכחול, עם הריח המשכר שכל כך אהבתי, ריח הוורדים העדין שתמיד
נטף מבתי, מהילדה שלי. כל החדר היה מוקף בנרות... ריחות שתמיד
הדליקה וכל כך אהבה...
יצאתי החוצה ובשאיפת אוויר קצרה התחלתי לקרוא את מה שלא
התכוננתי למצוא במותה, תלויה מתחת למנורת התקרה הגדולה בתוך
לולאה קצרה של חבל תליה.