צבא - גוף ממסדי גדול, שמספח לשורותיו את כלל נערי ונערות
ארצנו, איש איש לתפקידו הוא.
הקבוצה הנשית, משרתת 24 חודשים, והקבוצה הגברית, משרתת 36
חודשים, באותו גוף ממסדי ענק, חסר פנים.
צבא. כולם יחד, אותו דבר, אותם מדים, אותה מערכת שכולנו כפופים
לה, מצייתים, מבצעים, בין אם בקו הלוחם ובין אם בעורף.
אנחנו כפופים לפקודות. ואם לא ביצעת - נענשת.
עמידה בזמנים. ערכים. נשק. אוכל גרוע (אלא אם כן התמזל מזלכם),
מיטות ברזל נוקשות, מזרנים קרועים, רחוק מהבית (וגם רחוק
מהלב...)

צבא.
כבר שנתיים.
שנתיים בתוך המערכת, יכולים לשנות אדם כליל. השתנתי, התבגרתי,
עברתי המוני דברים, לטוב ולרע.
בסיכומו של עניין, אצא מהצבא עם השקפה חדשה על המערכת כולה, עם
מרמור ותסכול על דברים מסוימים, שנעשים בצורה כה מקובעת וישנה,
וידוע לכל שכבר לא ניתן לשנות אותה.
יחד עם זאת, אצא מהצבא עם המוני דברים טובים. עם הערכה עצומה
לכל הדברים שנראו מובנים מאליהם, עם חברים חדשים, עם אהבה
מטורפת, ועם אושר גדול, שהתקופה הזו מאחוריי, ועכשיו אפשר
להמשיך קדימה, ואת הגלגל לא מחזירים לאחור.
צבא זה משהו שחייבים לעבור, ולו רק בשביל להרגיש שמשהו בך
משתנה.


(מזל שנשאר רק עוד חודש...)