תגיד לי... אתה באמת צריך כסף?
ואם לא תלמד... כי אתה לא רוצה כסף...
אם במקום... תלך לפאב ותשתה בירה, אז תרגיש יותר טוב? ואם תכיר
מישהי ותזיין אותה? ואם תאונן? ואם תתאהב?
ואם תיסע ותהיה נזיר בטיבט במשך שש שנים... ואם תיסע לצפון
ותשתקע שלוש שנים באיזה חדרון נחמד בקיבוץ?
ואם באמת תעבוד בתור חקלאי... אם באמת תחפור באדמה ותשתול
ירקות? ואם תסיק זיתים או תקטוף בננות?
ואם סתם תשב ותעשן סמים באיזה קיבוץ בצפון, בעודך לומד...
פילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה?
נשמע טוב, לא? זה באמת יהיה יותר כיף? זה באמת ייתן לך משמעות
יותר גדולה? זה באמת יפרוק על המועקה שעל לבך?
אתה בטוח? אולי תחשוב על זה שוב? ואם תצא לרקוד, ותרקוד ותרקוד
תרקוד! תרקוד המון. תרגיש יותר טוב? תרגיש חופשי וממוצה?
כי אתה רוקד? זאת לא תהיה בריחה? זאת לא תהיה דרך למשוך זמן עד
ל"קריז" הבא?
ואם כן תלמד? ואם כן תמצא עבודה ותחסוך מלא כסף?
ואם תעבוד שנתיים ותחסוך אחלה כסף? מה אז? תתפטר? תיסע לחו"ל
למלא זמן? תטייל איפה? בהודו? נפאל? תאילנד?
דרום אמריקה מרכז אמריקה צפון אמריקה קנדה אלגי'ר טוניס תימן
אוסטרליה ניו-זילנד יפן סין fucking זיגוואטנחו?!
יהיה מגניב לראות עולם, הא? להכיר אנשים חדשים? כל פעם באמת
באמת להתגלות לאיזשהו רעיון חדש, משהו שהפעם באמת באמת ישנה
אותך ואת כל התפיסה שלך שפשוט תעלים או תעוות לגמרי את הדבר
הזה שגורם לך לחשוב כל מיני מחשבות מבעסות ולעתים רחוקות אף
גורם לך לכתוב אותן... יכול להיות שזה יקרה? כאילו... בטוח
יכול להיות, לא? זה חו"ל... זה משהו שאתה בכלל בכלל לא מכיר,
ולא היית ולא שמעת ואתה לא יודע ואתה לא מכיר את התחושה... זה
חייב להיות מיוחד... סופר מיוחד... מאוד מפתח
מאוד... רוחני... וחיפושני ו... וואתאבר...
ואם סתם תשב מול המחשב ותכתוב שטויות... או תבדוק אימיילים...
ושוב תבדוק אימיילים... ואז תשב על הספה... תנגן קצת בגיטרה...
תראה קצת טלוויזיה, תכבה את הטלוויזיה ושוב תלך לבדוק אם יש
אימיילים... אולי בחשבון השני? אולי באתרי ההיכרויות?
אולי תעבור על כל הזיכרון בפלאפון ותבדוק אם יש מישהו שלא
דיברת איתו המון זמן... אולי איזה מישהי?
אתה באמת רוצה מישהי? אתה באמת יכול להכיל מישהי? אתה באמת
יכול להתאהב ולהיקשר למישהי?
אתה באמת חושב שלא? אתה באמת חושב שאתה קר ומנוכר? אתה באמת
באמת חושב שכל מה שחווית והרגשת בתקופת ההתבגרות שלך, זה היה
סתם אשליה? יכול להיות שזו לא הייתה אשליה? יכול באמת להיות
מצב כזה??? תראה אותך...
אולי תקרא קצת על הבורסה? על כלכלה? על מניות, קרנות,
השקעות... זה טוב... ככה תלמד איך לעשות כסף... כסף...
אולי תקרא קצת היסטוריה על זמרים? על בוב דילן או אולי מאיר
אריאל... אולי תכיר מי זה בדיוק הסולן הזה של הדורס... השם ברח
לך מהראש... אבל השם מוכר, אז הוא בטח איש מגניב ומיוחד, לא?
שווה לקרוא עליו... ואז להיות מבין כזה במוזיקה? אפשר גם לקרוא
סתם היסטוריה, ואז להיות מבין במשהו? נכון... זה טוב להיות
מבין במשהו, לא? כזה שיכול לדבר הרבה על הרבה נושאים מעניינים,
זה טוב... לא?
זה יכול לעזור לך... כי אם אתה נגיד יורד לאיזה פאב, כדי לשתות
איזה בירה ולעשן איזה סיגריה, ואז במקרה תכיר איזה מישהי... אז
ככה עם הזמן שתדבר איתה תוכל להרשים אותה בכל הידע הזה שלך...
וזה טוב... כי אז אולי תמצא חן בעיניה יותר, ואז אולי גם תשכב
איתה... והנה... השגנו את המטרה הראשית... לא? זאת לא המטרה
הראשית? אהה... סליחה, המטרה הראשית היא א-ה-ב-ה... נכון... לא
סקס... אהבה... אני תמיד מבלבל בין השניים... מוזר... המילים
האלו כל כך שונות, ובכל זאת...
רגע, אבל עדיין נראה שכל הרכש הזה של ידע הוא טוב, כי יש יותר
סיכוי שהוא זה שיקדם אותך דווקא לאהבה ולא לסקס... כי הרי איך
זה עובד? אם אני לא טועה, אם הצלחת להרשים מישהי בעיקר בזכות
המראה והקסם שלך, אז יש יותר סיכוי שתשיג סקס... נכון? ואם
הצלחת להרשים מישהי בעיקר בזכות הידע והאינטיליגנציה וחוש
ההומור המפותח והמתוחכם שלך (שכמובן יכול להיות מפותח ומתוחכם
רק בזכות הידע שבדיוק רכשת), אז יש יותר סיכוי שתשיג אהבה...
לא? רגע, אבל... מה איתך? גם אתה צריך להתאהב פה, לא? או שאולי
מספיק שרק היא תתאהב? וכמה זמן זה כבר יכול להחזיק בהנחה שזה
באמת יכול לקרות, וזה באמת קורה? האם האש ממשיכה לבעור בעצמה,
או שבאחריותי לשמור עליה בוערת? ובכלל, מה המשמעות של להמשיך
לשמור על אש אהבה בוערת? האם זה כמו... להמשיך לחיות בהכחשה?
או אולי... כמו... לסרב להתעורר מחלום מתוק? כאילו... ע"י מתן
פקודה למוח להקים את עצמך פיזית בעודך ישן, לחטוף משהו לאכול,
משהו לשתות, פיפי, קקי, לקחת עוד מנה של סם הרדמה ולחזור
לחלום, וחוזר חלילה...
ומה זו האהבה הזו בכלל? איך יכול להיות בכלל שמושג שטוענים
שהוא כל כך מופשט, כל כך קסום, מונחה ע"י הגיון כל כך מוחשי?
אתה מתאהב במישהי, כי היא... נראית לך יפהפיה, והיא מבריקה,
והיא חכמה, והיא מצחיקה, והיא פשוט מיוחדת בלי שום דרך שאפשר
להגדיר... אה רגע... זה לא נכון מה שאני אומר? ההיגיון היבש
הזה הוא לא נוסחה לאהבה? אוקי... אז אני אנסה לתקן...
אתה מתאהב במישהי... כי היא... היא לא חייבת להיות לך יפהפיה,
או מבריקה או חכמה או עשירה... מספיק שפשוט תהיה מצחיקה...
כאילו אותך. מצחיקה אותך. ותיגע בך במקומות שאף אחד אחר לא
נוגע... אני מתקרב? לא כל כך?
אוקיי... אתה מתאהב במישהי כי היא... טוב אז היא גם לא
מצחיקה... וגם לא יפה ולא חכמה... אבל יש בה משהו... יש בה את
המשהו הזה המיוחד הזה, שאתה לא יכול להסביר, אתה מתאהב בה פשוט
כי יש בה משהו... פשוט ככה... אני כבר בכיוון? אוקיי...
אז מישהו יכול בבקשה להסביר לי, איך יכול להיות שמושג שטוענים
שהוא כל כך מופשט, כל כך קסום, מונחה ע"י הגיון כל כך
מוחשי???
אני מתאהב במישהי, כי יש בה משהו. אבל אם אין בה משהו, אז אני
לא מתאהב. ככה זה עובד. פשוט, הא? מעציב אותי לקרוא את מה
שכתבתי הרגע. מעציב עד כדי חנק בגרון, יש לי דמעות עדינות
בעיניים ותחושת שברון לב ותסכול מאופקת מתחוללת בי...
אחחח... איזו אשליה מתוקה. נשימה עמוקה. נשיקה. מועקה. רעד
ברגליים... דעיכה.

קחו נשימה עמוקה. חכו חצי דקה, ותמשיכו לקרוא.


לאחר קריאה שנייה... נזכרתי ברעיון שהתפספס לי לקראת הסוף...
ככה זה... לעתים קרובות מרגיש לי כאילו בתוך המוח שלי יש כמה
ישויות קטנות שחושבות על כל מיני דברים במקביל... וקשה מאוד
להיתפס על אחת ולכתוב אותה, בלי לפספס לגמרי את השנייה...
זה כמו לנסות להביט בנוף המערבי והמזרחי של הרכבת בדיוק באותו
זמן... באותה... מיליונית שנייה... בלתי אפשרי...
אני מנסה לקחת כמה מהישויות, לעצור להן רגע אתה המחשבה, להתמקד
באחת מהן עד לדעיכה הזמנית, ואז לחזור לאחרות... אבל זה לא
תמיד עובד, וגם אם זה עובד... אז זה נותן תחושה של מחשבות
גולמיות (אגב, כל מה שכתבתי עד עכשיו בפסקה זו לא קשור בכלל
לרעיון שרציתי לדבר עליו מלכתחילה... השתקתי את הישות ההיא כדי
להקשיב לישות יותר עקשנית וצעקנית שהחליטה פתאום להציק).
ומסתבר שדווקא כל הערפול והבלבול שמתחולל בראש בין כל המחשבות,
הוא שיוצר לי את תחושת הקסם... ועכשיו כשאני ממש מתאמץ לפרוס
את זה בצורה מסודרת... אני כבר לא מרגיש כל כך מתוחכם, אני
מרגיש... סתם אחד.

אהבה... לפי דעתי, לפי מה שהבנתי בשנות חיי... אמורה להיות
משהו... אינפינטי שכזה, משהו גרנדיוזי, עולמי, חובק כל המרחבים
בכל המימדים... אמת אולטימטיבית וברורה יותר מהשמש, יותר מכל
מה שברור מאליו, יותר ברורה לי מהעובדה שאני יושב וחושב וכותב
עכשיו... היא צריכה להיות מין קשר כזה... שפשוט קיים, מאז
ומתמיד ועד לנצח נצחים... הרבה לפני שהקיום שלי מתחיל והרבה
אחרי שהוא חודל... וזה אמור להיות קשר באמת קסום ומיוחד... כזה
שבכלל אי אפשר להבין אותו או להרגיש במילים שלנו, בשפה שלנו,
בשפת הארץ, בקיום הארצי שלנו... כזה שלא מבוסס על רגשות של
שמחה או כאב... מה שזה כבר אומר... אלא פשוט חיבור לא סיבתי,
של שני אנשים שנועדו להיות ביחד. בין אם לבסוף הם באמת יהיו
ביחד ובין אם לא.
זה אמור להיות משהו... מין אנרגיה קוסמית שכזו... משהו שגם אם
אני אשב כל חיי הקצרים והעלובים לכתוב על מיליוני עמודים אני
לא אצליח להסביר לא לאחרים ובטח לא לי... כי זה פשוט לא משהו
שאפשר לומר, לחוות, או להרגיש במילים...
ואהבה... לא היגיוני שהיא נוצרת לה ככה פתאום ביום בהיר אחד...
היא תמיד היתה שם... כל האהבות של כולם נבראו יחד בתחילת קו
הזמן. בתחילת הבריאה של הקיום. אתה נולד כשהאהבה הזאת שלך,
אהבת האמת שלך קיימת כבר, מאז ומתמיד. ובין אם התמזל מזלך באמת
להכיר ולחלוק חייך אם זו המיועדת לך, ובין אם לא, יש קשר, הוא
קיים. והוא אמיתי. והוא המנחה העיקרי שלך בחייך, הוא מנתב את
מסלול חייך. החיפוש אחר אהבת האמת הזו שקיימת ואולי מחכה מעבר
לפינה, הוא זה שנותן לך סיבה להמשיך לעשות את מה שאתה עושה. די
כמו הקוטב לציפורים. כל החלטה שאתה מחליט, כל בחירה שאתה בוחר,
כל דרך שאתה לוקח, הכל בהתאם לשיקולים תת הכרתיים ולהנחיה של
אותה אהבה שקיימת אצלך, ונבראה משחר הימים במיוחד בשבילך.
לכולם יש אהבת אמת, לא כולם מממשים אותה, אך היא קיימת בשביל
כל אחד ואחת מאיתנו. וברגע שאתה מבין את זה, זה נותן לך סיבה
להמשיך הלאה... אפילו אם לא תמצא לעולם את זו שאוהבת אותך אהבת
אמת בלי שום סיבה. פשוט אוהבת אותך, כעובדה אקסיומית שאין צורך
להוכיח. זה מנחם ואפילו משמח לדעת שהיא קיימת, שהיא פה.
זו דעתי בכל אופן...