באור ראשון של תמימות טהורה,
צליל שקט מותח כנף,
מנגן תיבת התחלה.
ילד מלאך מחייך,
חיוך לא חיוך,
נראה לא נראה.
ניצן נולד,
לעולם שכולו טוב.
אולי ביום מן הימים,
יפקח הוא עינו,
ויסיים צליל מעופו,
כשאר הפרחים בשדה.
שאר הפרחים בשדה,
איבדו זה מכבר את פשטות ילדותם.
שאר הפרחים בשדה,
שכחו זה מכבר את הניצן שבהם,
את עצמם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.