לעולם לא תדע
איך עמדתי מולך נאלמת,
מבזבזת את הסיכוי האחרון שלי
להסביר... לבקש.
להחזיר אותך אליי.

מלבד הדברים הברורים מאליהם, אתה לא יודע כלום.
מרגישה שנאמר כבר הכל, אבל בכל זאת נשאר עוד כל כך הרבה.
לא יכולה לספר לך כמה מתגעגעת, כנראה זה המחיר שאני משלמת.
הפכת לחלק ממני כל כך מהר. עכשיו שנינו משלמים על הטעות שלי.
לא יכולה אפילו להגיד כמה שמצטערת.
מעסיקה את עצמי כדי לא לחשוב ולהיזכר כמה אתה חסר.
אבל לא יכולה באמת להגיד שעכשיו כואב פחות.
ברחתי מהכל, אני יודעת שנשארת להתמודד לבד.
שלא תחשוב שקל לי... אני פשוט רחוקה עכשיו.
את הדמעות שלי אתה כבר לא רואה.

כל כך הרבה דברים שנאמרו או שהיו אמורים להיאמר, צרובים לי
בראש, מתנגנים כמו תקליט שבור.

חוויתי את השלג הראשון שלי לבד... שירד וכיסה את כל החלקים
המלוכלכים בלבן בחוץ, ואצלי בפנים.

אני מקווה שאתה יודע שלא שכחתי כלום.
בחיים לא חשבתי שאני אפגע כל כך באדם שאני אוהבת, וכל כך חשוב
לי.

אני יודעת שאתה קורא את זה.
אני יודעת שאתה יודע שאני שואלת עליך.
אני מקווה שיום אחד תוכל למצוא בליבך מקום לסלוח לי.
כי אפילו הערפל הכי כבד מתפזר באיזשהו שלב.

אוהבת תמיד
אני.