היום עברו שלוש שנים מאז שהכרתי אותך.
לא להאמין שעבר כל כך הרבה זמן מאז שחיי השתנו מקצה לקצה...
אתה גרמת לי להבין מה זאת אהבה...
בחיים לא אוכל לאהוב כמו שאהבתי אותך.
בחיים לא אוכל לבכות כמו שבכיתי כשעזבתי אותך...
כשהצטערתי... כבר היה מאוחר מדי... אבל אלה הם החיים.
אני מבינה עכשיו שאף בחור בעולם לא יוכל להעניק לי את מה שאתה
הענקת.
הייתי ילדה קטנה, לא רציתי לפגוע בך - אז נפרדתי ממך כי ידעתי
שבמצב הספציפי שהייתי בו אתה רק היית נפגע יותר.
לרגע לא רציתי לשנות אותך, רק שתשאר כמו שאתה,
שתאהב אותי...
לא התכוונתי לפגוע בך ועכשיו אתה כבר לא פה.
ואין לי שום סיכוי אפילו לדבר איתך, שלא לדבר על לראות אותך.
אומרים שכל דבר קורה לטובה, אבל ככל שהזמן עובר אני רק מבינה
יותר ויותר שאולי נועדנו להיות ביחד.
אבל אתה כבר חי ב"עולם" אחר, פיתחת כלפיי איזושהי טינה.
ואני סך הכל לא רציתי שתפגע יותר... עשיתי את זה בשבילך...
אז כמו שכולם מתבגרים, גם אותה ילדה קטנה שהיית איתה אז
התבגרה, והיום היא רק רוצה אהבת אמת, אך מה לעשות שאת ההזדמנות
לאהבת אמת היא כבר פספסה...

זהו עוד הרהור מקובץ ההרהורים המורחב שלי...
לא להאמין שאני עדיין אוהבת אותך...