הייתה זו תחילתה של עוד משמרת משעממת.

יניב, שכהרגלו ישב בדלפק מול הטלוויזיות הקטנות בשחור-לבן, כבר
התחיל להרגיש את העייפות מתחילה להשפיע: זה לא כזה פשוט, לעבוד
בארבע עבודות במשמרות.

פתאום משהו גרם לו להרגיש לא בנוח. הוא לא בדיוק הצליח להצביע
על זה.

הוא כבר עובד בבניין היי-טק בתל-אביב כשומר כ- 4 שנים, במטרה
לחסוך כסף לבי"ס לרפואה. שומר, סבל, מאבטח במסיבות ומלצר
מזדמן. מעולם הוא לא חש את התחושה הזו שהוא חש כרגע. לפתע, הוא
הבחין בתזוזה במסך הטלוויזיה. הוא מצמץ, שכן הספק חלחל בו, אבל
כן - משהו נע באחד החדרים בקומות העליונות.

'שבת בערב', הוא חשב, 'ואני כבר מהיום בבוקר פה. וזה ידוע
שוויקטור הוא בחור אחראי - אין מצב שמישהו נכנס לפה. נו, טוב'.
הוא בדק שהסוללות בפנס עובדות והתייצב מול המעלית.

מחשבותיו הציפו אותו. 'אל תילחץ, זה בטח סתם איזה חתול... או
עכברוש... או איזה הומלס... או רוצח מטורף עם סכין שביתר כרגע
8 גופות והוא מתחיל לאכול את העניים שלהם עם מזלג שמיועד בכלל
לסלט.'

הוא לחץ על כפתור הקריאה למעלית.

נראה כאילו לקח למעלית שנים להגיע - למרות שהיא חנתה בסה"כ
בקומה הראשונה.

לאחר שסוף-סוף הועילה בטובה להגיע, יניב נכנס לתוכה באיטיות.
הוא לחץ על קומה 7. בעת ההמתנה,  הוא התחיל לחשוב על מהות חייו
ומה יפסיד אם ימות - או לחילופין אם יצליח לעצור את הרוצח /
הומלס / עכברוש / חתול.

לבסוף, הגיע לקומה 7. דלתות המעלית נפתחו. "שלום?" הוא קרא
החוצה. 'כן, בטוח הוא יענה לך מבפנים...' הוא חשב. יניב סובב
מתג שהיה תלוי על הקיר ואור חזק השתלט על החדר. הוא שמע רעשים
של תזוזה. הוא התחיל לנוע לעבר הרעשים.

לאחר שמיקד את מבטו, הבחין בשובל של דם על הרצפה, המוביל לתוך
מעמקי הקומה. ברגע זה, יניב הבין שהסיפור הזה קצת גדול עליו -
והסתובב לאחור. ואז הוא הבחין בו - מחזיק במה שנראה כמו מזלג
לסלט עם עין מדממת תקועה בקצהו, דם זולג מפיו.

"איך אני יכול לעזור לך?" שאל האיש.

"אני... ראיתי שמישהו נמצא פה, אז באתי לבדוק." ענה יניב.

"כל הכבוד שבאת לבדוק מה קורה! אני אומר לך את האמת, אני פשוט
אוהב לעבוד פה בשבת - הרבה יותר שקט. אבל באמת כל הכבוד לך!
אני אשבח אותך בפני הבוס שלך דבר ראשון מחר בבוקר!"

"תודה רבה - אבל באמת אין צורך בכך."

"לא, אני מתעקש על זה!"

"טוב, אם אתה אומר. אני אתן לך לחזור לעבודה..."

"שיהיה לך ערב נפלא!" אמר האיש, הכניס את העין לפיו והתחיל
ללעוס.

יניב חזר למעלית. לאחר שהסתובב, הבחין שהאיש בוהה ועדיין לועס
את העין. דלתות המעלית נסגרו. כשהגיע לקומת קרקע חזר לשבת
בכיסא שעל-יד הדלפק - העייפות כבר לא היוותה גורם משפיע.

למחרת בבוקר התקשר אליו הבוס שלו ואמר לו שהוא מפוטר.