ולפעמים כשעצוב וכואב מידי, צריך להתרחק.
ולפעמים כשאי אפשר עוד ועומדים להתמוטט, צריך לומר שלום.
ולפעמים כשהפגיעה היא אינסופית, פשוט נופלים.

ולפעמים כשהאפור מנסה להשתלט על הסגול בשביל הבוס שלו השחור,
הכל נהיה אטום ואי אפשר לנשום.

ולפעמים כשהלב נשבר,
מרגישים איך הרסיסים חודרים לדם.

ולפעמים כששמח בחוץ ועצוב בפנים,
בא למות כשבעצם אוהבים את החיים.

ולפעמים כשסוף סוף האושר מגיע ונוצץ שם למעלה ככוכב בשמיים,
מגיע הערפל ומערפל את החושים, והאושר ממשיך הלאה לאדם אחר, ללב
אחר.

ולפעמים יש לנו בידיים את הדבר הכי גדול שבנאדם אחר יכול
לבקש,
ואנו עיוורים מכדי לראות, ואטומים מכדי להרגיש זאת.

ולפעמים כשבונים את החומה בפעם המי יודע כמה,
היא מחוברת כל כך חזק ללב שכבר אי אפשר להסירה.

ולפעמים הכאב פשוט משתלט,
וההרגשה היא שבולעת, והתחושה היא שמרוקנת.

ולפעמים כשהדם על הקיר והאנשים עיוורים,
כשהשמש למחרת זורחת, מתברר שכבר מאוחר מידי והכל אבוד.

ולפעמים כשעצוב וכואב מידי, צריך להתרחק.
ולפעמים כשאי אפשר עוד ועומדים להתמוטט, צריך לומר שלום.
ולפעמים כשהפגיעה היא אינסופית, פשוט נופלים.