מנהר הכיסופים נמשיתי
כעולל שורד בין קברי בכורים
ועודני שכוב בין השמיכות
כבר באזני מזמורי קינת אם

מפני רשעים אברח לגר
כי איזהו רע המשווע להרג
ורועה כמדון משחר לאונס
הייתי לנכרי בארץ הרוע

גאולתי שפויה היא בזרועה הנטויה
בשפטים השתיקיני
והניקתני מעם שדי סבלותיה
את חלב אבותיה ארש

עיוור ואילם וחירש אנוכי
ומי ימלא גחמות מסכן
כי באותות ומופתים אנסח
לרכך לבב אב לבנים

וחף עורי מנגע למשחית
קודשתי כבכור לדראון עולם
דרכי מותרת בעמוד האש
ועשן מסמא את עיני

בדרכי התלולה מדרונות אין
ובכי אמונתי ספוק באוולות
במדברי העשיר אפקע נבזיות
אך מגרגר כחתול בלילה חם

כי כל מזוני כצפיחית בדבש
ועודני מואס בחסר מתיקות
מי יושיע רבדי אוזלת יד
במלחמתי הסתומה לפי חרב

ובחיק הורי יחן אנוכי
שם אהיה לסגולה מבין האנוש
וכנפיהם יטעו בי מוסר
חורטי חוק לוורידי השוצפים

והם יסכו עלי מאוייבים
וצלם יעצב גבולותי עד עולם
כאשר אענה למרותם הברוכה
כי צרוף אנוכי מזרעם

ולפני אורי ותמימותי יעמדו
רודפי הצדק אל מול חשנם
לצמיתות ישאו עוון
עולת תמיד לזכרון האדם